שירים באשדודית / סמי שלום שטרית

< 1 דקות

אִשָּׁה אַחַת מָרוֹקָנִית

אֲנִי מַכִּיר מְשׁוֹרֶרֶת
אִשָּׁה אַחַת מָרוֹקָנִית
אֵינָהּ מַכִּירָה בְּיָאלִיק
אֵינָהּ יוֹדַעַת אֶת אִמּוֹ זָ"ל
אוֹ צָנַח לוֹ זַלְזַל,
אֲנִי מַכִּיר מְשׁוֹרֶרֶת
אִשָּׁה אַחַת מָרוֹקָנִית
יָדָהּ לֹא אוֹחֶזֶת קֻלְמוּס.

 

אֲנִי מַכִּיר אִשָּׁה
מְשׁוֹרֶרֶת אַחַת מָרוֹקָנִית
חוֹרֶזֶת נְגִינַת לִבָּהּ בָּרוּחַ
שׁוֹזֶרֶת רִקְמַת יָמֶיהָ
חוּטֵי אֲדָמָה
וּכְחֹל אֱלֹהִים,
אֲנִי מַכִּיר מְשׁוֹרֶרֶת אַחַת
תַּמְתּוּמֵי לִבָּהּ נוֹסְעִים
בָּאִים אֶל עַצְמוֹתַי
מְכַוְּצִים אוֹתִי מְכַוְּצִים אוֹתִי לִכְדֵי גַּעְגּוּעַ.

1984

מִיהוּ יְהוּדִי וְאֵיזֶה יְהוּדִי הוּא ?

א.    מְסַפְּרִים:

יְהוּדִי אָמֵרִיקָנִי מֵת וְהוּא עֲרִירִי.

בְּצַוָּאָתוֹ רָשַׁם : "אֲנִי מְצַוֶּה אֶת כָּל כַּסְפִּי וּרְכוּשִׁי

לִפְקֻדַּת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל וּבַקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה לִי –

לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. עַל הֶחָתוּם: יִצְחָק כֹּהֵן".

שָׁלְחוּ הַפְּקִידִים אֶת הַמֵּת עַל כַּסְפּוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ

אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.

אָסְפוּ פְּקִידֵי צִיּוֹן אֶת הַכֶּסֶף

וְאֶת הַבַּר-מִינָן הֶעֱבִירוּ, מִן הַסְּתָם,

אֶל הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא לִיהוּדֵי אַשְׁכְּנַז.

הָפְכוּ אֵלֶּה בַּנְּיָרוֹת וְלֹא מָצְאוּ סִמּוּכִין

לַקְּבִיעָה כִּי אָכֵן יְהוּדִי אַשְׁכְּנַזִּי הָיָה.

מֵחֲמַת הַסָּפֵק דָּחוּ אֶת הַמֵּת וּשְׁלָחוּהוּ

אֶל בֵּית הָעוֹלָם לִיהוּדֵי סְפָרַד.

יָשְׁבוּ חַכְמֵי סְפָרַד לְטַכֵּס עֵצָה

וּלְבַסּוֹף הֵשִׁיבוּ אֶת הַפְּקִידִים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

הַשֵּם יִצְחָק כֹּהֵן אָכֵן יִתָּכֵן לְכָאן וּלְשָׁם,

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם יְהוּדִי סְפָרַדִּי הוּא

הֲרֵי שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ!

וְאִם יְהוּדִי אַשְׁכְּנַזִּי הוּא,

הֲלֹא בְּעֹנֶג רַב נִקְבְּרֵהוּ!

 

ב.     שיחת היכרות עם יהודייה אמריקנית חביבה (בתרגום עברי)

–         תֹּאמַר לִי, אַתָּה מִיִּשְׂרָאֵל ?

–         כֵּן, אֲנִי מִשָּׁם.

–         אוֹה, וְהֵיכָן אַתָּה גָּר בְּיִשְׂרָאֵל ?

–         יְרוּשָׁלַיִם. בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת אֲנִי מִתְגּוֹרֵר שָׁם.

–         אוֹה עִיר נִפְלָאָה יְרוּשָׁלַיִם.

–         כֵּן, אָכֵן נִפְלָאָה.

–         וְאַתָּה… מֵהַחֵלֶק הַמַּעֲרָבִי … אוֹ מֵהַצַּד הַמִּזְרָחִי…

–         הָא, זוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה, תָּלוּי מִי מְצַיֵּר אֶת הַמַּפָּה…

–         אַתָּה מַצְחִיק, וְאַתָּה… כְּלוֹמַר אַתָּה מְדַבֵּר עִבְרִית ?

–         כֵּן, וַדַּאי.

–         כְּלוֹמַר זוֹ שְׂפַת הָאֵם שֶׁלְּךָ.

–         לֹא בְּדִיּוּק. שְׂפַת אִמִּי הִיא עֲרָבִית, אֲבָל הַיּוֹם הִיא מְדַבֶּרֶת עִבְרִית

שׁוֹטֶפֶת.

–         אוֹה, "זֶה יֹפִי", לָמַדְתִּי אֶת זֶה בַּקִּבּוּץ.

–         לֹא רַע בִּכְלָל.

–         אַתָּה… כְּלוֹמַר אַתָּה יִשְׂרְאֵלִי … כֵּן?

–         כֵּן, וַדַּאי.

–         מִמִּשְׁפָּחָה מָסָרְתִּית ?

–         כֵּן דֵּי מָסָרְתִּית.

–         שׁוׁמֵר שַׁבָּת?

–         אֲנִי? לֹא, תָּלוּי, בְּעֶצֶם…

–         אַתָּה אוֹכֵל חָזִיר?

–         לֹא, זֶה לֹא.

–         תִּסְלַח לִי עַל הַשְּׁאֵלָה הַסַּקְרָנִית, אֲנִי פָּשׁוּט חַיֶּבֶת לִשְׁאֹל, אַתָּה יְהוּדִי אוֹ עֲרָבִי?

–         אֲנִי יְהוּדִי-עֲרָבִי.

–         אַתָּה מַצְחִיק.

–         לֹא, אֲנִי דַּוְקָא רְצִינִי.

–         יְהוּדִי-עֲרָבִי?! אֶת זֶה אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי.

–         זֶה פָּשׁוּט: כְּמוֹ שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת יְהוּדִי-אָמֵרִיקָנִי. הִנֵּה, נַסִּי לְהַגִּיד יְהוּדֵי-אֵירוֹפָּה.

–          יְהוּדֵי-אֵירוֹפָּה.

–         וְעַכְשָׁו אִמְרִי יְהוּדֵי-עֲרָב…

–         אֵין בִּכְלָל מַה לְּהַשְׁווֹת, יְהוּדֵי-אֵירוֹפָּה זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

–         לָמָּה?

–         כִּי "יְהוּדִי" לֹא הוֹלֵךְ עִם "עֲרָבִי", פָּשׁוּט לֹא הוֹלֵךְ. זֶה אֲפִלּוּ לֹא

מִצְטַלְצֵל טוֹב בָּאָזְנַיִם.

–         תָּלוּי בֶּאֱמֶת בְּטִיב הָאָזְנַיִם.

–         תִּרְאֶה, אֵין לִי שׁוּם דָּבָר נֶגֶד עֲרָבִים. יֵשׁ לִי אֲפִלּוּ יְדִידִים עֲרָבִים,

אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר "יְהוּדִי-עֲרָבִי" כַּאֲשֶׁר כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה הָעֲרָבִי זֶה

לְחַסֵּל אֶת הַיְּהוּדִי?

–         וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר "יְהוּדִי-אֵירוֹפֵּאִי" כַּאֲשֶׁר כְּבָר חִסֵּל הָאֵירוֹפֵּאִי אֶת

–         הַיְּהוּדִי…

 

ג.       כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִשָּׁם

רַק כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִשָּׁם נִזְכַּרְתִּי

שֶׁבִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי כָּךְ לְהִתְרַגֵּשׁ

וּבְעֶצֶם רָצִיתִי לְסַפֵּר לָהּ

שֶׁהַבֵּיְבִּי-סִיטֶר הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי בְּמָרוֹקוֹ הָיְתָה נַעֲרָה מֻסְלְמִיָּה

וְיֵשׁ לִי תְּמוּנָה שָׁחֹר-לָבָן שֶׁלָּהּ בָּאַלְבּוֹם הַיָּשָׁן

עַל רִצְפַּת הֶחָצֵר הַמְּשֻׁבֶּצֶת

וּכְשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד עוֹלֶה חָדָשׁ מָרוֹקוֹ-סַכִּין

נִסִּיתִי לַשַּׁוְא לְשַׁחְזֵר שִׂיחָה שֶׁל יַלְדּוֹן

עִם הַבֵּיְבִּי-סִיטֶר שֶׁלּוֹ בַּעֲרָבִית מָרוֹקָנִית.

וְאִמָּא כְּשֶׁמַּזְכִּירִים לָהּ אוֹמֶרֶת:

אַח חַי עַלִיהַא שְׁחַל כַּאנְתְּ תְּחְבְּכּ,

כַּמָּה שֶׁאָהֲבָה אוֹתְךָ, לֹא עָזְבָה אוֹתְךָ לְרֶגַע.

ניו-יורק, 1991

 

מתוך: שירים באשדודית, תל-אביב: אנדלוס, 2003.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם


ספר השירים של סמי שלום שטרית הוא ספר מתנגח שלא מוותר למי שאינו חושב כמוהו ומעלה על נס את המזרחיות ואת עוצמת מחאת בני הדור השני.

רקע

שירים באשדודית הוא ספר שירה שמכה בך. עוצמת המחאה של המזרחים בני הדור השני עולה בו בחריפות נוקבת. המגורים בשיכונים, באשדוד, הידרדרות חבריו מימי בית הספר היסודי וצעקת השוליים המודרים ממחוזות השירה והתרבות הגבוהה – מכל אלה בנוי הספר. שלום שטרית מנהל דיאלוג עם שירת ארז ביטון המבוגר ממנו בדור, ואף על פי כן אין הוא מאמץ את העמדה הרכה, המחפשת אחר השתייכות, שמוביל ביטון.

ההקשר ההיסטורי

סמי שלום שטרית נולד ב-1960 במרוקו והגיע לישראל ב-1963. הוא פעיל ציבורי, מחנך, משורר וסופר. שירים באשדודית הוא ספר שיריו הרביעי, ובו מבחר משיריו. שלום שטרית הקים את בית הספר "קדמה" בתל אביב, שחרת על דגלו מתן הזדמנות שווה להשכלה עיונית לכל הנוער בישראל. שטרית הקים גם את אתר האינטרנט "קדמה", שער לתרבות המזרח. עבודת הדוקטור שכתב עוסקת בנושא "ההיסטוריה הפוליטית של המזרחים בישראל", והיא יצאה כספר בהוצאת עם עובד. כיום שלום שטרית חי ומלמד בניו יורק.

רעיונות מרכזיים

לא בכדי יצא הספר שירים באשדודית בהוצאת אנדלוס, הוצאה שהתמחתה בתרגומים מערבית לעברית. שלום שטרית הדגיש בו את קרבתו לערבים, ויצא כנגד פוליטיקת ההפרדה הנהוגה בישראל. בספר זה ניהל שלום שטרית דיאלוג עם שירים מפורסמים של ארז ביטון, וסיפר על חוויותיו כילד מזרחי באשדוד –כיצד למד להבליע את העי"ן ואת החי"ת במבטאו כשנסע עם כיתתו לקיבוץ עין חרוד, על ילדי שכונתו שמקצתם היו לעבריינים, ואחד נעשה שופט והוא שופט אותם, ובשיר אחר הוא תהה על ההגדרה "משורר/ת".

הספר פותח בשיר "תוקפני":

"אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם, / כלה דאר בוכם, / שלא תבינו מלה./ למה מה? / למה מי? /מי שם עליכם, / וולאדאלחרם / אחד אחד, / למה מתי שמתם / אתם שכזה / אתם שכאלו / אתם שאחלה. / אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / שלא תבינו מלה".

מדוע בחר שלום שטרית לפתוח כך את ספר שיריו? רונית חכם הפנתה אליו את השאלהכשראיינה אותו בשנת 2004: "אני הרי לא משלה את עצמי", אמר לה שלום שטרית,

"זוהי קריאה מהשוליים המזרחיים אל המרכז ההגמוני האשכנזי, ובעצם אני מכריז שכדי להבין את השפה הזאת תצטרכו ללמוד אותה, אני יוצא משליטתכם מהבנתכם, תצטרכו להתקרב ל'אשדוד' בכול המובנים, התרבותי, החברתי, הדתי. ואשדוד כאן היא עולם שלם. כך יוצא שזו בעצם הזמנה, פתיחת דלת, למרות הקללות שיש להן תפקיד אינטראקטיבי" (הכיוון מזרח, 8, עמ' 39).

בשיר אחר בספר הוא מתאר שיחה בינו לבין יהודייה-אמריקנית המנסה לתהות על קנקנו – האם הוא יהודי או ערבי? הנה קטעים מן השיר:

– "תאמר לי, אתה מישראל?

– כן, אני משם.

– אוה, והיכן אתה גר בישראל?

– ירושלים. בשנים האחרונות אני מתגורר שם.

– […]

– ואתה […] מהחלק המערבי[…] או מהצד המזרחי[…]?

– אה, זו שאלה קשה, תלוי מי מצייר את המפה[…]

– אתה מצחיק, ואתה […].כלומר אתה מדבר עברית?

– כן. ודאי.

– כלומר זו שפת האם שלך.

– לא בדיוק. שפת אמי היא ערבית, אבל היום היא מדברת עברית שוטפת.

– […]

– אתה […] כלומר אתה ישראלי […] כן?

– כן, ודאי.

– ממשפחה מסורתית?

– כן, די מסורתית.

– שומר שבת?

– אני? לא, תלוי, בעצם, […].

– אתה אוכל חזיר?

– לא, זה לא.

– תסלח לי על השאלה הסקרנית, אני פשוט חיבת לשאול, אתה יהודי או ערבי?

– אני יהודי-ערבי.

– אתה מצחיק.

– לא, אני דווקא רציני.

– יהודי-ערבי? את זה אף פעם לא שמעתי.

– […] (שלום שטרית, "מיהו יהודי ואיזה יהודי הוא?", שירים באשדודית, עמ' 51–53).

השפעה והתקבלות

שירי הספר שירים באשדודית זכו למופע בכיכובו של השחקן שמעון מימרן, והם מצוטטים רבות. על אף הפואטיקה הקיצונית, הספר זכה להערכה בקרב הביקורת. לאחרונה מוצגת בתאטרון היהודי ערבי ההצגה "פרחה שם יפה", כשם שירו המפורסם של שלום שטרית. המחזה עשוי כולו שברי שירים של משוררות ומשוררים מזרחים, ופותח בשיר זה. שלום שטרית כתב גם ספר פרוזה בשם עין הבובה.

לקריאה נוספת

לויתן, עמוס (2003). הפרויקט (הנודד) של שטרית. עתון 77, 282, 28–30.
מאיר, יוסף (סיון תשס"ה, יוני 2005). ביקורת ספרים. אפיקים, קכה–קכו (125–126), 12–14.
מלצר, יורם (כ"ד באב תשס"ג, 22 באוגוסט, 2003). קוקטייל זהויות. מעריב, מוסף השבת – ספרות וספרים,עמ' 24.
קרניאל, גל (ט"ו בכסלו תשס"ד, 10 בדצמבר, 2003). אני במזרח ולבי במזרח. הארץ, מוסף ספרים, עמ' 8.