תורת החיתוכים / שבא סלהוב
עָקִיר
אִם אַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
בְּלִי לִפְנוֹת יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה
אַגִּיעַ לַנְּקֻדָּה שֶׁסֻּמְּנָה בְּאֵשׁ לְבָנָה וּשְׁחֹרָה
בִּתְהוֹם-אֵין-סוֹף שֶׁל הַלֵּב
וְשָׁם
עָקִיר
הַקֵּן אֵלָיו חָזְרוּ בְּשִׁלְהֵי הַקַּיִץ
הָעֲגוּרִים שֶׁעָזְבוּ בְּרֵאשִׁית הַסְּתָו
חוֹלְפִים מֵעַל
צְרִיפֵי הַמַּעְבָּרָה הַיְּשָׁנִים, שָׁרִים בְּמַסָּעָם בַּעֲרָבִית קְדוּמָה, שְׁבָאִית
קָצִ'ידַת מִלְחָמָה וְגֵרוּשׁ
בַּחֹרֶף מַאֲפִירָה וּמַעֲמִיקָה הַבִּצָּה וְאַלְפֵי רֹאשָׁנִים
בּוֹקְעִים סָמוּךְ לִגְדוֹת הַבֹּץ הָרַךְ
בָּאָבִיב נִשְׁמַט זֵר שֶׁל פְּרָחִים פְּשׁוּטִים מְאוֹד – מִשָּׁמַיִם
מֻשְׁלָךְ
וּכְשֶׁנִּסְגָּר הַצֹּהַר
הַמַּלְאָכִים הַמֻּפְקָדִים עַל תַּכְסִיסָיו
שֶׁל טֶקֶס הַפְּרִיחָה, מִצְטוֹפְפִים
נִרְגָּשִׁים
עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַיַּלְדָּה הַזֹּאת
שֶׁלְּבַדָּהּ
תּוֹלֶשֶׁת עֲלֵה חַרְצִית אַחַר עֲלֵה חַרְצִית
כָּל הַמַּקְהֵלָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת מְזַמֶּרֶת: אוֹהֶבֶת
לֹא אוֹהֶבֶת, אוֹהֶבֶת
אֶחָד מֵהֶם כְּבָר יָדַע אַךְ הֶחֱרִישׁ
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אָשׁוּב הַבַּיְתָה
הַשָּׂדוֹת הֶאֱדִימוּ וְהִצְהִיבוּ בְּכָל מַשָּׁב שֶׁל רוּחַ
מִסְתַּחְרְרִים כְּמוֹ שִׂמְלַת הַשִּׁיפוֹן
מִיְּמֵי רַוָּקוּתָהּ הַהוֹלִיווּדִיִּים שֶׁל אִמָּא
הַקַּיִץ נִמְשָׁךְ לָנֶצַח, לָנֶצַח
מִזְרָח
יֵשׁ פְּשַׁט הַזְּמַן וְיֵש סוֹד הַזְּמַן וְתוֹךְ שֶׁבּוֹ מִתְנַפֵּץ
אָדָם שָׁלֵם נִפּוּץ אֶחָד וַאֲמִתִּי
כָּל רְסִיס פּוֹעֵם כְּרֶמֶז, כָּל פְּעִימָה מִזְמוֹר
קָצוּב
אֵין סוֹף קְצוּבָה הַפְּעִימָה עַד דֹּם
חֲלוֹם:
וַיְהִי בִּשְׁנַת 1950, בְּמַחֲצִית הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים לִסְפִירַת הַנּוֹצְרִים
סָבָתִי שְׁהִיבָּא סִילְהוּבּ אֶל צִיּוֹן בָּאָה
עוֹלָה
בָּאָה אֵלֶיהָ
אַךְ מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה אוֹתָהּ עֵינָהּ
וְאִם הָיְתָה דּוֹרֶכֶת בָּהּ
הָיְתָה הוֹלֶכֶת בָּעִיר עַל אַסְפַלְט רָצוּץ אוֹ עַל מִדְרָכָה מְטֻנֶּפֶת
לֹא הָיְתָה מַאֲמִינָה שֶׁזּוֹ יְרוּשָׁלַיִם
בָּרְגָעִים אֲשֶׁר בָּהֶם הֵקִיצָה מֵחֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת אֲשֶׁר חָלְמָה לֹא חָדְלָה מִלִּשְׁאֹל:
הָאדִי אֶרֶצְ'יִשְׂרָאֵל? שׁוּב וָשׁוּב עָנָה לָהּ אָבִי, יָא'אֻמִּי, כֵּן
זוֹ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל
עֲרָבִים בּוֹכִיִּים מְגֹרָשִׁים מוּטָחִים אֶל הַכֹּתֶל
רַגְלֵיהֶם בַּאֲזִקִּים וִידֵיהֶם בַּאֲזִקִּים
שׁוֹטֵר וְשׁוֹטֶרֶת בְּמַדֵּי תְּכֵלֶת מְפַשְׁפְּשִׁים בְּגוּפָם בְּעִבְרִית, לְאוֹר יוֹם
כְּפוּפִים וְנִרְכָּנִים
זָכוּ גַּם הֵם לִשְׁטֹף עֵינַיִם בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁמִּמֵּךְ נוֹלֶדֶת
מוֹלַד הַיּוֹם הֶחָדָשׁ מֵרַחְמֵךְ
וְאַתְּ יוֹם-יוֹם אַחֶרֶת וְתָמִיד אַתְּ
עוֹלָה כְּנוֹפֶלֶת
אִם אֹמַר שֶׁאֵינִי בְּדַרְכִּי אֵלַיִך יַעֲבֹר בִּי פַּחַד כָּזֶה
אִם אֶשְׁכְּחֵךְ
הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
אַבָּא, מַה זֶּה שֶׁאֵינוֹ זִכָּרוֹן וְהוּא
מֵאָז
אַתָּה זוֹכֵר? בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים אֲנִי יַלְדָּה יוֹשֶׁבֶת לְיָדְךָ
וְאוֹת בֵּי"ת וְאוֹת רֵי"שׁ וְאָז בִּמְרוּצָה
אֱלֹהִי –
אֲבָל הַמֵּ"ם הַמְּרֻבַּעַת, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת
בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁל סַבָּא חַיִּים זוֹ הָאוֹת הֲכִי גְּדוֹלָה
לְגַמְרֵי מְרֻבַּעַת
אַתָּה צוֹחֵק
מִתְגַּלְגֵּל לְיָדִי עַל הַסַּפָּה מִצְּחוֹק, מ, מ, שְׂפָתֶיךָ חוּט שָׁנִי כִּי עַכְשָׁו אַתָּה סוֹגֵר
שְׂפָתַיִם
תִּשְׁמְעִי, ם.
מִתְחַשֵּׁק לִי לֹא לְהַגִּיד יוֹתֵר רַק אֶת הָאוֹת הַגּוֹדֶלֶת מוּלִי לִמְמַדֵּי
תַּבְנִית הָעוּגָה הָעֲנָקִית שֶׁאִמָּא
אָפְתָה לַיּוֹמוּלֶדֶת שֶׁל לִיאוֹרָה, עוּגָה כּוּשִׁית
שְׁחֹרָה, אַתָּה סוֹגֵר אֶת הַסֵּפֶר אֲנִי
נִשְׁעֶנֶת עַל גַּב הַסַּפָּה
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָקוּם
אֲנִי גַּם לֹא רוֹצָה
הַסֵּפֶר הָיָה פָּתוּחַ וַאֲנִי רוֹאָה ם
אֱ-לֹ-הִי-ם!
אָה הָא
אַתָּה אוֹמֵר, מְהַנְהֵן, פִּתְאוֹם בִּרְצִינוּת מֻחְלֶטֶת
בְּדִיּוּק.
מתוך: שבא סלהוב, תורת החיתוכים, ירושלים: כרמל, 2011.
כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
שיריה של שבא סלהוב משלב שירה, פרוזה בצד תמונות של יצירות שנוצרו במיוחד לספר הזה.
רקע
לאוהבי שירה מזומנת כאן חגיגה אמתית. קולה של שבא סלהוב הוא קול ייחודי. קול מזרחי, פמיניסטי, צעיר, מתוחכם מאוד, עשיר בהקשרים ומערב בין משלבי שפה.
ההקשר ההיסטורי
תורת החיתוכים של שבא סלהוב (הוצאת כרמל, 2011) הוא ספר מיוחד במינו. הוא מערב בחופשיות שירה ופרוזה, לצד יצירות פלסטיות שנוצרו במיוחד לספר, בידי האמן אלי פטל והמעצב הגרפי מיכאל גורדון. זהו ספרה הרביעי של סלהוב.
שבא סלהוב נולדה ב-1963 בעקיר, לימים קריית עקרון ומזכרת בתיה. היא מבקרת אמנות, משוררת, סופרת וסופרת לילדים. סלהוב נולדה להורים יוצאי לוב, ושמה ניתן לה על שם סבתה, שיבא. בנעוריה החלה ללמוד בפנימיית בויאר בירושלם (לדבריה "על תקן המזרחית"), אך עזבה. היא התראיינה בנושא זה בסרטו של אמיר גרא "ילדי הצוללת". היא שירתה בצה"ל בתור כתבת בעיתון במחנה,למדה במחלקה לקולנוע בבית הספר ביתצבי ברמת-גן, וסיימה תואר שני בחוגלפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב.
בראיונות שונים דיברה סלהוב בגילוי לב על מחלת הנפש שממנה היא סובלת ועל ההתמודדות עמה. ספרה הראשון הוא קובץ סיפורים בשם עונת המשוגעים (1996). ספרה השני הוא ספר שירה, עיר ונשייה (2003), שאחת מגיבורותיו היא העיר ונציה, על האסתטיקה הייחודית שלה. שירים אחרים עוסקים באהבה ובחוויות אוטוביוגרפיות, בחיים במעברה כילדה, ביחסים בין היהדות לנצרות, ועוד. על ספרה עיר ונשייה זכתה סלהוב בפרס עמיחי לשירה (2004).
במרכז הרומן מה יש לך אסתר, שפרסמה ב-2005, עומדת דמותה של אסתר רובין, הנוסעת במסגרת עבודת הדוקטור שהיא כותבת לוונציה כדי לחקור את כתביה ואת שיריה של אנה ברוואר, משוררת יהודייה גרמנייה,ולתרגמם. בוונציה היא פוגשת בגבר (קמיל מוזס, מנהל העיזבון), מתאהבת בו, וסיפורם חושף את חייה של רובין. הספר מגולל את התפרקות התא המשפחתי המזרחי לפרודותיו בעקבות הלם ההגירה לישראל.
רעיונות מרכזיים
תורת החיתוכים מביא לכדי זיקוק את המודוס האסתטי והפואטי הייחודי של סלהוב. בשירתה מקופלת בקפלי קפלים הצעה ל"ממלכתיות" אחרת, לישראליות אחרת – ישראליות המכירה בייעודה הרוחני, הרואה בפיסת הארץ המסומנת קריאה של קשר ושל חיבור למסורת היהודית; ישראל המחוברת בקשרי עבותות למיקומה בלב המזרח התיכון הערבי; ישראל המעמידה סטנדרטים חדשים לעזרה הדדית, לתמיכה בחלשים ולכיבוד בני אדם באשר הם. שירתה של סלהוב היא ניסיון לבצע במפעל הפואטי שלה את אשר נבצר מ"ישראל הגדולה": תלכיד של מזרחיות, זיקה אינהרנטית, יומיומית, אל הטרנסנדנטי, וקשב עצום למצוקות חברתיות ופוליטיות.
הנה שיר קצר מן הספר:
"ניסיון ניסיון ניסיון, שקט מוחלט בבקשה, / אני מנסה לעקוב אחר תנאיו של קשב פשוט / מופשט, מופשט מדי, ועם זאת שומם מהיסטוריה, מסיבה / מתולדה, פועם הדבר שאינו שאלה ואינו תשובה // המים חמים משלהי סתיו יפואי, מרחשוון / שמיטת השנה / התנגבתי במגבת ישנה נוקשה מכביסות שנים רבות/ משימוש בשוויון נפש, במגבת, נגיד / כתומה" (עמוד 108).
בשיר ניכר דיאלוג עם שירו של נתן זך "רגע אחד" (שקט בבקשה / אני רוצה להגיד דבר מה), ואף על פי כן – השיר הוא אחר לחלוטין, טרנסדנטי לחלוטין, ומקיים מגע הדוק עם המסתורין הארוג בחיי היום-יום.
השפעה והתקבלות
תורת החיתוכים זכה לביקורות נלהבות בעיתונות. כך כתב מבקר הארץ על ספרה: "מבעד למדד הממשי שבנפילה – נפילת הילד, נפילת האם – משתקף ממד נוסף המעסיק את סלהוב, והוא "אימת/ מות הקדושה", החרדה מחיים שאין בהם גובה, שהנפש אינה מסתחררת בהם אל מעבר לקיומו הפיסי של הגוף. נדמה כי חרדה זו, או שאיפה זו, מובילה את עצם ההכרעה של סלהוב לכתוב, ולכתוב שירה. אפשר אפילו להסתכן ולומר כי לשון התפילה והתלמוד המשולבת בשירתה אינה מבקשת את היהדות דווקא, אלא את הקוד הגנטי של הקדושה" (שוייצר, הארץ, 23 בנובמבר 2011).
לקריאה נוספת
בורשטיין, דרור (9 במאי, 2003).הווה מוצק כמרצפות של מים. הארץ, תרבות וספרות, עמ' 3.
גרשי, נעמה (8 בפברואר, 2006). למי אפשר לספר את הסיפור הזה?, הארץ, ספרים, עמ' 6.
סלע, מיה (6 בינואר, 2006).אני אסתי המעורערת, עיתון תל-אביב.
שוייצר, ארז (23 בנובמבר, 2011). קדיש למלאך שגורש, הארץ, ספרים.