אדם ועולמו: מבוא לספרות האגדה. שיעור 6 – האגדה בספרות האמוראים
קבצי המדרשים בתקופת האמוראים. הרצאה זו הנה השישית בסדרת הרצאות מבוא לספרות האגדה של פרופ' אביגדור שנאן. ההרצאות נאמרו במסגרת תכנית אבני פינה של האוניברסיטה העברית.
מקורות להרצאה:
מדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פד
* (1) יוסף בן שבע עשרה וגו', בן י"ז שנה ואת אמרת והוא נער, אלא שהיה עושה מעשה נערות משמשם בעיניו מתקן בשערו מתלה בעקבו.
* (2) ויבא יוסף את דבתם וגו,' ר' מאיר א' חשודים בניך על אבר מן החי, ר' יהודה א' מזלזלים הם בבני השפחות וקורין אותן עבדים, ר' שמעון א' תולים עיניהם בבנות הארץ, ר' יהודה בר' סימון א' על תלתיהון "פלס ומאזני משפט לה'" (משלי טז יא), אמר לו הקב"ה אתה אמרת חשודים הם על אבר מן החי – חייך אפילו בעת הקלקלה שוחטים הם וישחטו שעיר עזים (בראשית לז לא). אתה אמרת מזלזלים בבני שפחות וקורין אותם עבדים – לעבד נמכר יוסף (תהלים קה יז), אתה אמרת תולים עיניהם בבנות הארץ אני מגרה בך את הדוב – ותשא אשת אדוניו וגו' (בראשית לט ז).
* (3) וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, ר' יהודה א' שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, ר' נחמיה א' שכל הלכות שמסר שם ועבר ליעקב מסרן לו.
* (4) עשה לו כתנת פסים ריש לקיש אמר בשם ר' אלעזר בן עזריה צריך אדם שלא לשנות בין בניו שעל ידי כתנת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף וישנאו אותו וגו'. פסים שהיתה מגעת על פס ידו, פסים שהיפיסו עליה אי זה מהם יוליכה לאביו ועלת ליהודה, פסים על שם צרות שהיגיעוהו, פה פוטיפר ס' סוחרים י' ישמעאלים מ' מדיינים.
* (5) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם, את נקוד עליו מלמד שלא הלכו אלא לרעות עצמן.
* (6) ויפשיטו את יוסף זה הפינס, את כתנתו זה חלוק, את כתנת הפסים זה הפרגוד, אשר עליו זה פמלניא.
* (7) וישלחו את כתנת הפסים וגו' הכר נא הכתנת בנך – אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא חייך שתשמע הכר נא (בראשית לח כה).
* (8) ויכירה ויאמר כתנת בני – אמר ר' חוניה נצנצה בו רוח הקודש חיה רעה אכלתהו זו אשת פוטיפר.
הפתיחתא לסוגיה
* (9) פתיחתא בשאלת הלכה
ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר"א אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה, א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע. דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין, ובקצבה הן יורדין שהקב"ה קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה. אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר 'מקצה השמים מוצאו', לשמים נתן קץ שנאמר 'ולמקצה השמים ועד קצה השמים', לארץ נתן קץ שנאמר 'בורא קצות הארץ', ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר 'ויהי מקץ שלשים שנה', לחשך נתן קץ שנאמר 'קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר’, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים. (תנחומא מקץ א).
* (10) פתיחתא בפסוק
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מי רוצה לקנות סם חיים. התקבצו סביבו. ר' יניי היה יושב ופושט בטרקלינו שמע אותו מכריז "מי רוצה לקנות סם חיים". אמר לו: "עלה לכאן מכור לי". אמר לו: "אין אתה צריך לו, לא אתה ולא הדומים לך". הטריח עליו. עלה אליו, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק "מי האיש החפץ חיים" מה כתיב בתריה "נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב", א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו 'מי האיש החפץ חיים'. אמר ר' חגי אף שלמה מכריז ואו' "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), שומר מצרעת נפשו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא רע (ויקרא רבה טז, ב <המקור בחלקו בארמית>)
מדרש ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כ
"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו"
[א – פתיחתא] ר' שמעון בר אביי פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא לזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט, ב). צדיק זה נח, ונח איש צדיק (בראשית ו, ט). אמ' ר' יוחנן בנו שלר' אליעזר בנו שלר' יוסי הגלילי כשיצא נח מן התיבה הכישו נחש ושברו ארי ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע זה פרעה נכו. כיון שביקש לישב על כסאו שלשלמה לא היה יודע מנגנון שלו והכישו נחש ושברו ארי. זה מת צולע וזה מת צולע. אינו מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב ולטהור ולטמא (קהלת שם), טוב זה משה שנ' ותרא אתו כי טוב הוא (שמות ב, ב). ר' מאיר אומר שנולד כשהוא מהול. לטהור זה אהרן, שהיה עסוק בטהרתו שלישראל שנ' בשלום ובמישור (מלאכי ב, ו). ולטמא אילו מרגלים. אילו אמרו שבחה שלארץ ישראל ואילו אמרו גניי שלארץ ישראל, אילו לא נכנסו לארץ ישראל ואלו לא נכנסו לארץ ישראל, אינו מקרה אחד לטוב ולטהור ולטמא … הנשבע (קהלת שם) זה צדקיהו, וגם במלך נבוכדנצר מרד (דה"ב לו, יג). כאשר שבועה ירא (קהלת שם) זה שמשון, ויאמר אלהם שמשון השבעו לי (שופטים טו, יב). זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, אינו מקרה אחד לכולם. דבר אחר מקרה אחד לצדיק ולרשע, לצדיק זה אהרן דכתיב ביה בשלום ובמישור (מלאכי ב, ו). ולרשע זה עדת קרח דכתי' בהון סורו נא וגו' (במדבר טז, כו). אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים, הה"ד אחרי מות שני בני אהרן.
[ב – פתיחתא] הנושא: החיים מעורבים משמחה ועצב, זה אחר זה, מעלות ומורדות
[ג – פתיחתא] הנושא: השמחה והעצב עשויים להיות מעורבים זה בזה ממש
[ד – פתיחתא] אהרן השמח על גדולתו והסובל על מות בניו
[ה – פתיחתא] ר' אחבא בר זעירא פתח אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב לז, א). מהו ויתר וקפץ, המד"א לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא, כא). אמ' הקב"ה לא היו בניו שלאהרן דומין למטהו, מטהו שלאהרן נכנס יבש ויצא לח, שנ' ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז, כג). טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים וחרבו שלופה בידו גידד את הפרכת ויצתה חרבו מלאה דם ונכנס בשלום ויצא בשלום ובניו שלאהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים, אחרי מות שני בני אהרן.
[ו – פתיחתא] ר' ברכיה פתח גם ענוש לצדיק לא טוב וגו' (משלי יז, כו). אמ' הקב"ה אפעלפי שענשתי את אהרן ולקחתי ממנו שני בניו לא טוב, אלא להכות נדיבים על יושר (משלי שם), אחרי מות שני בני אהרן.
[עד סימן י – "גופא"] (1) תני בש' ר' ליעזר לא מתו שני בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה לפני משה רבן. ומעשה בתלמיד אחד שהורה לפני ר' ליעזר רבו אמר לאמה שלום אשתו זה אינו מוציא שבתו, לא באת שבת עד שנגמר. נכנסו חכמים אצלו אמרו לו ר' נביא אתה, אמ' להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אני מקובל שכל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. תני אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהיה לו ברחוק שנים עשר מיל כמחנה ישראל, מה טע' ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים (במדבר לג, מט), וכמה הן שנים עשר מיל. ר' תנחום בר' יהודה הווה בחפר הוון שאילין ליה והוא מורה שאיילין ליה והוא מורה. אמרו לו לא כן אילפן ר' אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהיה לו שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל והא ר' מני רבך יתיב בציפרין, אמ' להון ייתי עלי לא ידעת, מן ההוא ענתה לא אורי. — (5-2) בר קפרא בש' ר' ירמיה בן אלעזר בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן, על הקרבה ועל הקריבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה … (9-6) ר' מני דשאב ור' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו שני בני אהרן ובכולן כת' בהן מיתה. על ידי שהיו שתויי יין … ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים … ועל ידי שנכנסו בלא רחוצי ידים ורגלים … (10) אבא חנן אמ' על ידי שלא היה להם נשים וכת' וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז, ו), ביתו זו אשתו. ר' לוי אמ' שחצים היו הרבה נשים היו יושבות עגומות ממתינות להן. מה היו אומרין, אחי אבינו מלך, אחי אמינו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סיגני כהונה, אי זו אשה הוגנת לנו. ר' מנחמא בש' ר' יהושע בן נחמיה בחוריו אכלה אש (תהלים עח, סג), ולמה בחוריו אכלה אש, משום ובתולותיו לא הוללו (שם). — (11) ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא (שמות כד, א), מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל מהלכין אחריהן ואומרין עוד שני זקנים הללו מתים ואני ואתה נוהגין בשררה על הציבור. … (12) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כד, יא) … אמ' ר' תנחומ' מלמד שפרעו את ראשיהם והגיסו את לבן וזנו עיניהן מן השכינה.
[יא עד הסוף – המשך "גופא" וסיום] .. אמ' ר' אבא מפני מה נסמכה מיתת מרים לאפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת. אמ' ר' יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשיבור לוחות, אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו שלאהרן כשיבור לוחות. אמ' ר' חייא בר אבא באחד בניסן מתו שני בני אהרן ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים, אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתתן שלצדיקים מכפרת. ומנין שיום הכיפורים מכפר, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל). ומנין שמיתתן שלצדיקים מכפרת, ויקברו את עצמות שאול וגו' ויעתר ה' לארץ מאחרי כן (שמ"ב כא, יד). סליק פרשתא.
לשיעורים נוספים בנושא: