איך קובעים גבול?

השבוע לפני 69 שנה נחתמו הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים. בדיונים מורטי העצבים שנערכו באי רודוס הוחלט כי קו הגבול שיחצוץ בין המדינות יהיה קו גבול שרירותי כמעט, שקבעו קצינים בריטים ועות'מנים חמישים שנה קודם לכן. למה נבחר דווקא הקו הזה? אילו בעיות יצר? ואיזו "אגדה אורבנית" מספרים על אודותיו?

למחרת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל וסיום המנדט הבריטי החל החלק השני של מלחמת העצמאות. צבאות של חמש מדינות ערב פלשו לארץ ישראל, ובהם גם צבא מצרים. בראשית המלחמה הצליח צבא מצרים להגיע עמוק לתוך השטח הישראלי, אבל בהמשך הצליחו חיילי צה"ל להסיג את המצרים. ההפוגה השנייה במלחמה, שהחלה אחרי קרבות עשרת הימים, הצביעה על שינוי הכיוון במלחמה. במצב עניינים זה רמזו המצרים כי יהיו מוכנים לדון בהסכם שביתת נשק, ואולם ישראל, שנהנתה כעת מיתרון אסטרטגי, לא מיהרה לקבל את דרישות המצרים. בדצמבר 1948 ערכו כוחות צה"ל מבצע צבאי שבו כבשו חלקים מצפון סיני והגיעו עד אל-עריש. לחץ בינלאומי הופעל על ישראל כדי שתיסוג מסיני, ומטוסים בריטים שעדיין חנו במצרים עקבו אחר כוחות צה"ל המתקדמים בדאגה. אז ניתנה לכוחות הוראה לסגת לאחור, ודיוני שביתת הנשק החלו.

הדיונים שהתקיימו בין נציגי ישראל ומצרים בחודשים ינואר ופברואר נסובו סביב שאלת הגבול. בעוד שהמצרים שאפו לחזור לקווי ה-14 באוקטובר 1948 ולכלול בגבולם את הנגב המרכזי, שאפו הישראלים לקו הגבול הישן, שנקבע בשנת 1906 לאחר שהצבא הבריטי, ששלט במצרים, התקדם לעומק סיני והסיג מתוכו את הצבא העות'מני. הבריטים ביקשו להרחיק את העות'מנים הרחק מתעלת סואץ, וכיאה לאימפריה ששלטה בחצי עולם, לא הטרידו עצמם הקצינים הבריטים בזוטות כמו הגיאוגרפיה של האזור, או שבטים מקומיים שחיו בו. הם מתחו קו סרגל ישר בין חוף הים התיכון לבין חוף הים האדום, חוצים את שטחי המדבר ושבטים בדואים לשניים.

כמו במקומות אחרים בעולם, גם במזרח התיכון קווי גבול אלה, שנועדו לצורכי שליטה של האימפריה ולא היה בהם שום היגיון מקומי, הפכו לאחר נסיגת האימפריה הבריטית לגבולות בין מדינות שזכו לעצמאות. קו זה הפך לגבול בין ישראל למצרים על פי הסכמי שביתת הנשק. תיקון משמעותי לקו נעשה בחלק הצפון-מערבי – בסמוך לרצועת עזה, שנשארה בשליטה מצרית אך לא סופחה למצרים כחלק משטחה, והקו הסופי שורטט רק ב-1950.

מאחר שקו הגבול לא התבסס על נתונים בשטח, נאלצו פועלים משני הצדדים לעבוד קשה במחצית השנייה של שנת 1949 כדי לסמנו בפועל. במשך 19 שנה שימש קו גבול זה כקו הגבול הדרומי של ישראל. במהלך מלחמת ששת הימים כבשה ישראל את סיני והקו שוב נעלם מהמפות, רק כדי לשוב אליהן אחרי הסכם השלום עם מצרים, כעבור 12 שנה, הפעם כגבול של שלום.
הגבול החדש סומן, לפי ההסכם, באבני גבול שהוצבו בשטח. מלבדן קמו קטעים קצרים של גדר תיל נמוכה. עם השנים הפך הגבול פתח להברחת סחורות וסמים, וכן גם נשים שנמכרו לזנות. בשנות האלפיים החלו לחצות את הגבול גם מבקשי מקלט שבאו ממדינות מזרח אפריקה. ממשלת ישראל ראתה בהם איום דמוגרפי והחליטה ב-2010 לבנות לאורך הגבול גדר מתוחכמת בגובה כחמישה מטרים. בניית הגדר הושלמה ב-2013 ,וכך הפך קו גבול סכמטי וזמני, ששרטטו קצינים בריטים ותורכים, לגבול בינלאומי איתן הנראה למרחוק.

"אין נצח בגבולות. מסופקני אם יכול להראות אף גבול אחד בכל כדור הארץ שלא נשתנה." – בן גוריון, במערכה א', 1937

הידעת?

קו הגבול בין ישראל למצרים הוא קו ישר למעט שתי בליטות במרכזו. האגדה מספרת כי מדובר בטעות של קצין בריטי, ששתי אצבעותיו השמנות חרגו מהסרגל ויצרו את הבליטה הזו. ואולם למעשה אלו הן פסגות הר חריף, שמסמני הגבול התקשו להעפיל אליהן ולכן נאלצו לעקוף אותן.

שאלה לדיון

אחרי הסכמי השלום הגבול סומן באופן סמלי. כיום, מוצב לאורך רוב קו הגבול מכשול פיזי משמעותי. אילו יתרונות יש בכל צורת גבול? מהם המחירים שאנחנו משלמים על כל צורה כזו? איזו צורה עדיפה בעיניכם?