אלי ציון ועריה – פיוט שמתחדש זה מאות שנים
לפני כמה מאות שנים נכתבה קינת אבל - איך היא חיה כל כך הרבה שנים?
באירועי זכרון רבים אנו מכירים את הקראת הקטעים המעציבים או השמעת השירים העצובים, שגורמים לכולנו להצטרף לזכרון הכואב של האנשים שהאירוע מסעיר את רגשותיהם. מה עושים כאשר מדובר על טקס שכבר מצויין אלפי שנים? איך בטקס כזה מעוררים את הכאב, הצער והאבל?
לשם כך פותחו כבר לפני אלפי שנים, בעם ישראל ובעמים אחרים, שירי אבל המכונים קינות.
'אלי ציון ועריה'
אחת הקינות המוכרות ביותר, שככל הנראה היתה בכל מחזורי הקינות, היא הקינה שמתחילה במילים 'אלי ציון ועריה'. פיוט זה שלא נודע מי מחברו נכתב באירופה בימי הביינים וזכה להיות חלק מטקסי התפילה בט' באב בבוקר בבתי כנסת רבים בכל העולם היהודי עד לפני כמה מאות שנים – וכיום נאמר בבתי הכנסת האשכנזיים.
לאורך הפיוט נמנית רשימת אסונותיה של ציון – היא ירושלים. רשימת הפורענויות מסודרת על סדר הא"ב. צורה ספרותית המעידה על היקפו המלא של האסון שפקד את העם. רק בבית האחרון מסתבר שהפיוט אינו מהווה רק פנייה אל ציון לזעוק את זעקתה, אלא גם פנייה לאלוהים להקשיב לזעקה זו, שכן באסונה של ציון מתחלל גם שמו של האל.
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ | |
עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
|
עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
|
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ |
אלי אלי - על השואה - י"ל ביאלר (וארשה 1945)
אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיַפְְּחִי אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵלעַל טֶבַח עַם אֲשֶׁר הוּכַן יִסּוּרֵי שְׁכוֹל אַשְדוֹת דָּמִים זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחַָם עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִיםעַל עוֹלָלִים גְּמוּלֵי חָלָב הַמְּרוּטָשִֹּׁים לְפִי צוּרִים וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר זָב בְּרֹאשׁ חוּצוֹת לְעֵין הוֹרִיםעַל הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת וְעַל חוּרְבָּן מִקְדְּשֵׁי אֵל יְקוּדֵי לַהַב שַׁלְּהָבוֹת עָרֵי פְּאֵר בְּיִשְׂרָאֵלעֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְָעוּ עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִיםעֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם בִּטְרֶבְְּּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם |
עֲלֵי קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי אָדָם
אֲשֶׁר רוּפְּדוּ גָּפְרִית וָסִיד עֲלֵי בָּנוֹת אֲשֶׁר עוּלְפוּ עֲלֵי קְפוּאִים בִּשְׂדוֹת שְׁלָגִים עֲלֵי גְּוִילִים הַמְּחוּלָלִים עַל צַדִּיקִים עַנְוֵי עוֹלָם עֲלֵי נֹעַר פִּרְחֵי הָעָם |
עַל נַהֲרוֹת דָּם וּבְכִי נִקְמַת בְּרִית בַּלֵב שְׁמוּרָה בִּקְרָב גֵטוֹ לְלֹא רְהִי נֶחְשָׂף הָעֹז טְמִיר גְּבוּרָהעֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וָעַם וְעַל נִקְמַת דַּם טְהוֹרִים בְּתַעֲצוּמוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם לָחֲמוּ נָפְלוּ הַגִּבּוֹרִים עֲלֵי גִּבּוֹר עַל בָּמֳָתֵי עַד כְּנֵר תָּמִיד בְְּהוֹד זְרָחִים כָּל נֶטֶף דַָּּם קָרְבַּן לְשַׁד נִזְכֹּר עַד נֶצַח נְצָחִים עַל שֶׁבֶר עַם נִשָּׂא קִינָה כְּבוּלֵי יָגוֹן עֲטוּיֵי שׁוֹאָה הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה וְלֹא תִּפְרשׁׂ הַנְּגֹהָהרְאֵה אֱלֹהִים עוֹרִי צָפַד נָפַל לִבִּי שׂוֹנְאַי קָמִים הַקְשִׁיבָה שַׁוְעִי חִישָׁה מִפְלָט הַצִּילָה נַפְשִׁי מֵאַנְשֵׁי דָּמִּים |
מתוך אשדות ימים. ספר שיריו של יהודה לייב ביאלר ירושלים תש"ז
'אלי אלי' לא בתפילה
בשנים האחרונות יש אירועי מפגש ושיח לכבוד ט' באב. באירועים אלו מבוצעות קינות בידי זמרים שמתחברים אליהם בדרך אחרת ושונה. גם הקינה שבה אנו דנים בוצעה על ידי רונה קינן.
הביצוע הזה היה חלק מפרויקט של בית אביחי שניסה לחדש ולהשמיע קינות בדרך שונה ומחברת. וכך מספרים שאנן סטריט, רונה קינן ונועם רותם על נקודות החיבור שלהם לקינת 'אלי אלי'.
כתבה מיוחדת שצולמה ב 2008 לקראת תשעה באב עם ביצועים מיוחדים ומרגשים של רונה קינן שאנן סטריט ונועם רותם עם פרשנות אישית, לפיוט 'אלי ציון ועריה'.