ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל

השבוע לפני 51 שנה הודיע ראש הממשלה לוי אשכול על ביטול הממשל הצבאי. הודעה זו הגיעה לאחר 18 שנה בהן חיו אזרחי ישראל הערבים תחת ממשל צבאי. למה הוחלט על קיום ממשל צבאי? מה שינה את יחס החברה כלפיו? ומדוע האיש שעמד על כך ש"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור" דרש גם את המשך קיומו של הממשל הצבאי?

לאחר מלחמת העצמאות מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל כ-900 אלף אזרחים, מתוכם 160,000 ערבים. בעוד האוכלוסייה היהודית הייתה מלאת תקווה ואופטימית, האוכלוסייה הערבית הייתה במשבר עמוק. הממשלה וחלקים גדולים בציבור הישראלי ראו באוכלוסיה הערבית שנשארה בתחומי ישראל לאחר המלחמה גייס חמישי מתוך חשש אמיתי כי בשעת מלחמה יצטרפו למדינות ערב. לכן הוחלט שערבים במדינת ישראל יושמו תחת ממשל צבאי. הישובים הערבים חולקו לפי אזורים, ולכל אזור מונה מושל צבאי. בסמכות המושל היה לקבוע כמעט הכל – החל מאילו שירותים יקבלו התושבים ועד מי יהיו המורים בבתי הספר. הממשל הצבאי נזכר במיוחד בגלל ההגבלה על חופש התנועה. אזרחים ערבים שביקשו לצאת מכפרם, בין אם לקניות בעיר או לעבודה, נדרשו לקבל לשם כך אישור.

ב-29 באוקטובר 1956 הטילו המושלים הצבאיים עוצר על כל הישובים הערבים בישראל. הם חששו מהפרות סדר בעקבות היציאה למבצע קדש. העוצר הוטל משעות הצהריים, וחקלאים שיצאו לפנות בוקר לשדות לא שמעו עליו. בשעות אחר הצהריים שבו חקלאים לכפר קאסם מן השדות ונתקלו בכח מג"ב שחסם את הכניסות לכפר. החיילים הורו להם לרדת מהרכבים, ירו והרגו 49 אזרחים. בחקירתם אמרו החיילים שאלה היו הפקודות שניתנו להם כאשר שאלו מה לעשות במי שיפר את העוצר.

לאחר הטבח הכפרנסגר למבקרים ועל פרטי האירועהוטלה צנזורה. רק חודש לאחר מכן,תופיק טובי, חבר כנסת מהמפלגההקומוניסטית (מק"י) תיאר את שאירעבכפר קאסם מעל בימת הכנסת. הואהאשים את הממשלה שהיא מקיימתמזה שמונה שנים "ממשל צבאי אכזרי,המתנהג כלפי האוכלוסייה הערבית כאלאוכלוסייה עוינת, חסרת זכויות, כאל אוכלוסיה שיש לרדוף אותה ולדכא אותה" (נובמבר 1956)בן-גוריון נאלץ להודות שאכן אירע טבח וביקש להתנצל בפני הציבור הערבי, אבל הממשל הצבאי נותר על כנו.

התנגדות לממשל הצבאי, שהחלה עוד קודם לכן תפשה תאוצה משני קצוות הקשת הפוליטית. מנהיג תנועת 'חירות' מימין, מנחם בגין, טען מעל בימת הכנסת שהממשלה עושה שימוש בתקנות לשעת חירום, אותן תקנות שתיקנו הבריטים כדי להיאבק במחתרות היהודיות. המתנגדים לממשל הצבאי אף טענו כי הסיבות לקיומו אינן בטחוניות ונועדו כדי לאפשר הפקעת קרקעות לבניה יהודית, וכן כדי לגרוף רווח פוליטי עבור מפא"י – נטען כי הישובים הערבים שזכו לתשתיות טובות יותר היו אלה ש"הצביעו נכון" בבחירות.

בשנת 1963 התפטר בן-גוריון ואת מקומו תפס לוי אשכול, שדגל במדיניות מפויסת יותר. בכך נפתח הפתח לריכוך ההגבלות של הממשל הצבאי, שהוביל ב-8 בנובמבר 1966 להודעת לוי אשכול כי יבוטל הממשל הצבאי, ובמקומו יקומו מנגנונים אזרחיים לטיפול בענייניהם של הערבים אזרחי ישראל.

"ביטול הממשל הצבאי מפקיר בטחונה הפנימי של הארץ. ובינתיים הכרחי כח מרתיע, גם כלפי השונא מבחוץ וגם כלפי השונא מבפנים." – בן גוריון, 1963

"אם בדיון זה ינסה מישהו להסביר לנו ברצינות, כי אנו מוקפים עשרות מילוני ערבים; כי מדינות ערב מקיימות עמנו מצב מלחמה; הרי חובתי האזרחית לומר […] שאנו יודעים את כל אלה. אבל מה קשר בינן לבין המוסד המנהלי הקרוי ממשל צבאי?" – מנחם בגין, בעת דיון בכנסת ביטול הממשל הצבאי, 20.2.1960

הידעת?

הנאשמים במשפט כפר קאסם טענו שביצעו את פקודות מפקדם. השופט בנימין הלוי קבע כי פקודה כזו היא בגדר "פקודה בלתי חוקית בעליל", כלומר פקודה שאסור לציית לה. מאז משמש פסק הדין הזה כתקדים למקרים נדירים בהם מוטלת על חיילים החובה לסרב פקודה.

שאלה לדיון

החברה הערבית בישראל מצויה במתח מתמיד בין הזהות הישראלית לבין הזהות הפלסטינית שלה. מה הרגעים בהם יכול מתח זה לבוא לידי ביטוי?