ברני רוס (1909–1967)
מתאגרף יהודי מארה"ב שזכה בקרבות והשתתף במלחמת העולם השניה.
משפחתו של ברני רוס, שנולד בשם דוב-בר רסופסקי, הגיעה לארצות הברית לאחר שמאסה בחיים הקשים במזרח אירופה. שנתיים לאחר הולדתו עברה משפחתו למקסוול סטריט – לב לבו של הרובע היהודי בשיקגו. אביו, איזדור, היה רב, הקפיד במצוות וחייב בכך גם את בני משפחתו. בילדותו חבש רוס כיפה ולבש ציצית.
גורלה של משפחת רוס השתנה לאחר שהאב נורה למוות בידי שודדים אפרו-אמריקנים במרכול המשפחתי. אמו עברה התמוטטות עצבים, המשפחה התפרקה ואחיו הקטנים נשלחו לבתי יתומים. האחים הבוגרים נותרו אדונים לעצמם. רוס, אשר זנח את הדת, חלם לאחד את משפחתו ולא בחל באמצעים. הוא היה לנער שליחויות של אל קאפונה, והתאגרף תמורת סכומים קטנים ומתנות. היהדות המשיכה ללוות אותו. לאחר כמאתיים קרבות חובבים נכנס רוס לעולם האִגרוף המקצועני, וכוכבו דרך במהרה. בשיא הקריירה שלו הוא היה למתאגרף הראשון אי-פעם שהחזיק בתואר אלוף העולם בשני משקלים שונים בעת ובעונה אחת – משקל קל ומשקל מעורב קל – וזכה גם באליפות המשקל המעורב.
במסיבת עיתונאים לפני קרב נשאל רוס אם יש בעיניו משמעות לעובדה שיריבו הוא מתאגרף שחור, בהתחשב בכך ששחור רצח את אביו. במקום להשיב גירש רוס את העיתונאי מן המקום.
לאחר פרישתו מעולם האגרוף ובעקבות ההתקפה על פרל הארבור, התגייס רוס לצבא. אף שיכול היה להסתפק בהוראת אִגרוף ללוחמים, התעקש לשרת במרינס ולצאת לחזית. ב-19.11.1943 הוא התנדב לצאת לפטרול אל מול הכוחות היפניים. לאחר התקפה שהובילה למותם של רבים מחבריו ולפציעתם של הנותרים, רוס נותר לבדו מול האויב. הוא נלחם לבדו 13 שעות, הרג 22 לוחמים יפנים וחולץ בסופו של דבר בידי כוחות אמריקניים. הוא נפצע בקרב ההרואי וזכה בעיטור הכסף, אך המחיר הנפשי והפיזי שגבתה המלחמה השפיע: חייו מיד לאחר המלחמה לא היו קלים. הוא התמודד עם פציעה ועם מלריה חמורה, שיערו הלבין, הוא התמכר למשככי כאבים, נעשה אלים ונישואיו התפרקו. על אף הקושי הנורא, הוא התעקש להיכנס למוסד גמילה והצליח לשקם את עצמו. את הצלחתו זקף בין היתר לזכות היהדות והיה לאנשי הקהילה לסמל של יהודי שניצב מול האויב הנאצי והיה בלתי ניתן להכנעה. את שארית חייו הקדיש לפעילות ציונית, ותמך במדינת ישראל הצעירה בארגון ערבי תרומה ופעילות תקשורתית. בה בעת עבד שנים רבות עם מכורים לסמים.