בר ובת מצווה

טקס בר ובת מצווה

טקס בר/בת המצווה הוא טקס מעבר המציין עבור המתבגרים מעבר מילדות לבגרות. הטקס מאופין בעליה לתורה, באמירת דרשה בציבור ובחגיגה או סעודה. הטקס נחשב לטקס דתי אבל ישנם כאלו שאינם דתיים העולים לתורה ומקיימים את הטקס הדתי. אחרים מציינים את האירוע בחגיגה עם חברים ומשפחה ולפעמים בטיול או בחוויה מיוחדת.
בר המצווה כפי שהוא נחגג באופן דתי מסמל שינויים במספר רבדים, שינוי בהתפתחות מילד לנער, שינוי באחריות ללימוד תורה וקיום מצוות. מיום בר המצווה חייב המתבגר בכלל המצוות ובתוכן הנחת תפילין, בתפילה ובאחריות מוסרית על מעשיו. הטקס כולל באופן מסורתי עליה לתורה בסעודה והצהרת האב לאחר העליה לתורה: "ברוך שפטרני מעונשו של זה". משפט זה מתייחס לכך שהנער אחראי על מעשיו ולכן האחריות עוברת מהאב לבן.
פרופ' אליעזר שביד¹מציין בספרו (ספר מחזור הזמנים : משמעותם של חגי ישראל) כי טקס בר המצווה מציין מעבר בחוג המשפחתי, החברתי. כחבר בקהילה אשר הדגש בה הוא לימודי וכן ביחס בין אדם לאלוהיו. החגיגה משקפת את השינויים בכל אחד מתחומים אלו על ידי סעודה עם המשפחה, בדרשה המתמקדת ביכולת הלמידה של הנער ובקריאה בתורה (ביסוס הקשר בין העם לאלוהיו).
בהסתכלות היסטורית² ניתן לראות כי טקס בר המצווה והסמליות שבמעבר מילדות לבגרות התפתחו עם הזמן עד לידי הטקסים שאנו מכירים היום:

במקרא כלל אין אזכור לבר מצווה או לגיל התבגרות.

במשנה מוזכר גיל שלוש עשרה לבנים וגיל שתים עשרה לבנות כגיל של אחריות משפטית.

יש אזכורים מועטים לחגיגת בר המצווה עד לימי הביניים המאוחרות. במאה ה 16 החלו לחגוג בפולין את בר המצווה בעליה לתורה, סעודה חגיגית ובדרשה. במאה ה 19 וה 20 התפתח והתמסד טקס בר המצווה כטקס הכולל עליה לתורה, אמירת דרשה וסעודה או חגיגה.

מבחינה היסטורית טקסי בר ובת המצווה התפתחו והשתנו. אמנם מאז ראשיתו חלו שינויים והתפתחויות בטקס בקהילות ומגזרים שונים וכן בחלקם החלו לחגוג לבנות את טקס בת המצווה. את טקס בת המצווה החלו לחגוג בתקופה מאוחרת ועם שינוי במעמד האישה בחברה הכללית. היום ניתן למצוא מנעד גדול באופן חגיגת בנות המצווה, יש החוגגים בסעודה או מסיבה ובקהילות ליברליות בנות גם עולות לתורה ונותנות דרשה.