היום בו התרסקה הקונספציה

לפני 44 שנים פרצה המלחמה הטראומתית בתולדות ישראל. היה זה יום כיפור ה'תשל"ד, והשעה הייתה שתיים בצהריים, כשלפתע נשמעו ברחבי הארץ צפירות עולות ויורדות. הרדיו הפר את הדממה המאפיינת את החג ונשמעה בו הודעה מדובר צה"ל כי מדובר בצפירות אמת, ולאחריה נשמעו סיסמאות גיוס חירום. הכבישים, שעד לפני רגע היו ריקים, נתמלאו רכבים דוהרים. בימים הבאים הנחיתו צבאות מצרים וסוריה על מדינת ישראל את המהלומה הקשה בתולדותיה, וזאת שש שנים בלבד לאחר הניצחון המזהיר של ישראל במלחמת ששת הימים. מדוע הופתעה ישראל? מה עיוור את עיניה מלראות את המתרחש בגבולותיה?

במלחמת ששת הימים הגיע צה"ל לשיא תפארתו. שמעו של צה"ל, שבשישה ימים ניצח את שלושה צבאות ערב וכבש שטח הגדול פי שלושה משטח ישראל, נישא למרחוק. בציבור הישראלי ובעולם רווחה התפיסה כי לישראל עליונות מוחלטת על שכנותיה. המודיעין הישראלי טען כי ההרס שזרעה המלחמה בצבאות ערב, וכן החשש מתבוסה נוספת, ימנעו ממדינות ערב לצאת לעוד הרפתקה צבאית.

התפיסה הזו זכתה לכינוי "הקונספציה", ולפיה המצרים ונשיאם הטרי אנואר סאדאת מכירים בעליונותו הצבאית של צה"ל. על פי 'הקונספציה' המודיעינית, מצרים לא תצא למלחמה עד שלא תרכוש מערכות נשק שישנו את המאזן בין צבאה לבין צה"ל. מכאן, ישראל לא צריכה לחשוש מפני מלחמה. השלכה ארוכת טווח של הקונספציה היתה התפיסה שאין לישראל סיבה לחתור להסדר מדיני בו תידרש לוויתורים טריטוריאליים.

בחודש מאי 1973 ערך צבא מצרים תרגיל צבאי גדול. במערכת המודיעין הישראלי טענו כי ישנה סבירות נמוכה שהתרגיל יהפוך למלחמה, אך הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר החליט לגייס גיוס חלקי של מערך המילואים. הגיוס עלה למשק הישראלי עשרות מליוני דולרים. שר הבטחון משה דיין אמר שלא ייתכן שבכל פעם שיתרחש תרגיל צבאי של מדינה שכנה, המשק הישראלי ייפגע.

בחודש ספטמבר החלו להופיע רמזים כי דבר מה מתרחש מעבר לגבול. בגבול סוריה נצפו סוללות טילים נגד מטוסים ובמצרים נערכו חטיבות לאורך הגבול. בראש השנה, עשרה ימים לפני יום הכיפורים, חצה במפתיע חוסיין מלך ירדן את הגבול, והגיע לפגישה חשאית עם ראש הממשלה גולדה מאיר. הוא התריע בפניה כי צבאות מצרים וסוריה הולכים לפתוח בקרוב במלחמה. גם לאחר הפגישה הערכת גורמי המודיעין נותרה כי קיימת סבירות נמוכה למלחמה.

כיומיים לפני יום הכיפורים ביקש מקור בכיר בממשל המצרי להיפגש עם ראש המוסד. בפגישה נאמר כי המלחמה ודאית. באותו יום הגיעו דיווחים כי משפחות של מומחים רוסים המוצבים בסוריה עזבו באופן בהול את המדינה וחזרו לארצם. למרות זאת, רק כעבור יומיים, בשעה 4 לפנות בוקר ביום הכיפורים עצמו, השתנתה הערכת המודיעין, ולממשלה נמסר כי מלחמה תפרוץ בשעה שש בערב.

על הגבול הסורי שמרו רק 170 טנקים ישראלים, מולם ניצבו 1700 טנקי אויב. בגזרת סיני עמדה חטיבת מילואים אחת ומאחוריה 300 טנקים, כשמולם עשרות אלפי חיילים וכאלפיים טנקים מצריים.

בימים הראשונים ספג צה"ל מפלות קשות ואבדות רבות. אבל, בעת הפסקת האש חנו כוחות צה"ל כשמונים קילומטר מדמשק ו-101 קילומטר מקהיר. המחיר היה כבד מנשוא. כ-2300 חללים, כ-300 שבויים ישראלים, ו-102 ממטוסי חיל האויר (מסמלי הניצחון במלחמת ששת הימים) שנפלו. בנוסף, כוחות מצריים גדולים החזיקו בשטח נרחב בצד הישראלי של הגבול. המלחמה שינתה פני החברה הישראלית לבלי הכר. מפסגת הניצחון ותחושת הזחיחות שאחרי מלחמת ששת הימים לתקופה של ספק וחוסר ביטחון.

"עדיפה שארם א-שייח בלי שלום, על שלום בלי שארם א-שיח" – שר הבטחון משה דיין, 1971

"המלחמה לא תמה- […] נצחוננו לא היה סופי, ומי יודע מתי נעמוד במבחן חדש – בעוד שנה, בעוד חמש או עשר. הנשק כבר זורם למצרים" – יומן בן-גוריון לאחר מלחמת ששת הימים, 9.7.1967 מיום

"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" ראש הממשלה גולדה מאיר, מרץ 1973

מהו לדעתכם הלקח שהיה על ישראל ללמוד ממלחמת יום הכיפורים?

נקודה למחשבה

למרות שישראל הגיעה להכרעה בשדה הקרב, המצרים מציינים עד היום את  השישה באוקטובר כ'חג הנצחון', היום בו נמחקה חרפתה של מלחמת ששת הימים.