המהפך

מנחם בגין היה כבר בן 64 ,מאחוריו כמעט שלושים שנה מייאשות על ספסלי האופוזיציה. אמרו עליו שימות שם, וזה כמעט קרה: שלושה חודשים לפני הבחירות של 1977 לקה בגין בהתקף לב ואושפז בבית החולים איכילוב. נראה היה שהבחירות הן ההזדמנות האחרונה שלו לחולל את המהפך הפוליטי שכה ייחל לו.

מאז קום המדינה שלטה בישראל מפלגה אחת. פעם זכתה ב-46 מנדטים (בבחירות הראשונות) ופעם זכתה ב-56 מנדטים (בבחירות 1969). מפא"י, שהייתה ל'מערך' ולאחר מכן ל'מפלגת העבודה' הייתה מפלגת השלטון הנצחית של ישראל. לאחר הבחירות הראשונות הגדיר דוד בן-גוריון את גבולות המשא ומתן הקואליציוני שלו – "בלי חרות ומק"י".

מק"י הייתה מפלגתם של הקומוניסטים, וחרות הייתה מפלגתם של יוצאי האצ"ל, שאותה הנהיג מפקדם מנחם בגין. בעוד הקומוניסטים לא היוו איום על השלטון, כוחם של חרות ומנחם בגין הלך וגדל עם השנים: אל חברי האצ"ל הוותיקים הצטרפו עולים שמאסו בהבטחות מפלגת השלטון וביקשו להפיל אותה. תיעוב השלטון התעצם לאחר המחדל של מלחמת יום הכיפורים (1973 ,(והתגבר עוד יותר כשנחשפו כמה מקרי שחיתות במפא"י.

לא פלא שלפני מערכת הבחירות של 1977 עמד ריח של מהפך באוויר. כדי שזה יקרה לא היה די במיאוס מהמפלגה השלטת, נדרש ריח רענן מכיוון האופוזיציה. על מנחם בגין אפשר היה להגיד הרבה דברים, אבל לאחר שלושים שנה באופוזיציה, רענן הוא לא היה. הוא הפסיד כבר בשמונה מערכות בחירות, כיצד ינצח הפעם? בליכוד החליטו להיעזר בשירותיו של משרד פרסום. שם טענו שכדי ליצור מהפך בחברה הישראלית, על בגין לזנוח את דמות לוחם המחתרת המרדני, שבה דבק מאז ימי האצ"ל העליזים, ולקבל על עצמו דמות של מנהיג ממלכתי, או "סבא טוב", כמו שקראו לכך הפרסומאים. המהפך היה לא רק תדמיתי אלא גם מחשבתי – ממפלגה סקטוריאלית שייצגה את ותיקי האצ"ל והתנועה הרוויזיוניסטית למפלגה ממלכתית שתוכל להוביל את ישראל.

הניצחון נראה בהישג יד, אבל יומיים לפני הבחירות נקבע עימות טלוויזיוני בין בגין לבין המועמד הצעיר של המערך, שמעון פרס. בגין יצא ל'קרב' אולי החשוב בחייו כשהוא חמוש במשקפיים חדשים, ובחולצה כחולה שתשתדל להסתיר מעט את חיוורון פניו, חודשים אחדים אחרי התקף הלב שעבר. לאורך העימות הוא נראה חלש ולחוץ, הזיע ולא עמד בקצב. בליכוד חששו שזה הסוף, שהופעתו הרופסת והלא יציבה תשדר לציבור שאין ביכולתו למלא את תפקיד ראש הממשלה. אבל ההפך קרה: בחולשתו בגין עורר סימפתיה, נתפס כאחד שאכפת לו, שרוצה להיטיב עם העם. בקיצור – כ"סבא טוב".

ב-17 במאי בשעה עשר בערב ישב בגין בביתו, דירת שניים וחצי חדרים בתל אביב, וצפה בתוצאות המדגם. "מהפך", הכריז חיים יבין בטלוויזיה, ובגין קרן מאושר. באחת בלילה הוא צעד ברגל למצודת זאב, מעוז חרות, שם התקבל בשירת "בגין לשלטון!" ו"הו הא מה קרה, פרס אכל אותה". אותה נעימה ששרו אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל רק חודש לפני כן, לאחר הניצחון על הענק הרוסי ממוסקבה, שרו כעת לענק המקומי. ואכן, במידה רבה צדקו: יותר משהליכוד ניצח את הבחירות הללו, הייתה זו מפלגת העבודה שהפסידה. בעוד שהליכוד של בגין גדל בארבעה מנדטים בלבד מאז הבחירות האחרונות, המערך התרסק בלא פחות מ-22 מנדטים.

המהפך הפוליטי לימד את הציבור הישראלי שמציאות משתנה, שמה שנראה שיימשך לעד, כמו שלטון מפלגת העבודה, גם הוא יום אחד נגמר. אין אדם, מפלגה או רעיון שאין להם תחליף. הפוליטיקה הישראלית הוכיחה את יכולתה להתחדש ולהשתנות, גם כשמי שזוהה עם החידוש היה אחד האנשים הוותיקים במערכת הפוליטית. את נאום הניצחון שלו סיים בגין בתודה לעליזה אשתו, שהייתה לצידו בכל המסע הזה: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי בארץ זרועת מוקשים"

"אחד מסימני הדמוקרטיה הוא שהיחיד זכאי לחלוק על כל המקובל ולדרוש הפיכת הקערה על פיה." בן גוריון, 'מעריב', 14.2.1958

הידעת?

בבחירות 1977 התמודדה מפלגת היחיד של שמואל פלאטו שרון. הוא ביקש להיבחר לכנסת כדי למנוע את הסגרתו לצרפת, שם היה מבוקש בגין עברות מס. לא רק שנבחר לכנסת, הוא קיבל שני מנדטים.

שאלה לדיון

לאחר הבחירות הראשונות הגדיר דוד בן-גוריון את גבולות המשא ומתן הקואליציוני שלו – "בלי חרות ומק"י". מה דעתכם על כך? האם יש לדבר מקבילות היום?