המרד הערבי הגדול

אותו יום נתקלה משאית במחסום מאולתר ליד טול כרם. הנהג, עולה חדש בן שבעים, יצא לראות במה מדובר ואז הבין כי מדובר במלכודת. הוא אמנם היה בן שבעים, אבל כבר עמד בחייו מול אי אלו פורעים ושודדים. הוא התייצב למולם כשואל "מה תעשו לי?" הם ירו בו. מה שאירע לאחר מכן, שינה את פני החברה היהודית והערבית בארץ ישראל.

ישראל חזן חי את מרבית חייו בקהילה היהודית בסלוניקי שביוון. אף על פי שהיה בן קרוב לשבעים שנה עלה חזן עם משפחתו ארצה. עלייתם הייתה חלק מגל עלייה של יהודי סלוניקי בעקבות הדרדרות מצב הקהילה בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. רבים מהעולים מסלוניקי התבלטו בשרירים שפיתחו בעבודתם בנמל המקומי. חזן מצא עבודה אצל סוחר עופות מקומי, מוביל תרנגולות במשאית. ב־15 באפריל הוא יצא עם חבר לנסיעה וליד טול כרם נתקל במארב. כסלוניקאי גאה הוא ניסה להפגין בטחון, אבל נורה ונהרג.

בידיעות שהתפרסמו למחרת בעיתונות התברר שלא היה זה מארב פשוט – היו אלה שודדים ערבים שביקשו לשדוד מיהודים כדי לממן את המאבק שלהם להקמת מדינה ערבית עצמאית בארץ ישראל. המתח בין יהודים לערבים בארץ היה גבוה. זה שנים מספר שהתנגשויות אלימות בין הצדדים חזרו מדי פעם בפעם. מספר העולים לארץ גדל מאוד לנוכח מצבם המדרדר של היהודים באירופה. הערבים חששו שלא יהיו עוד רוב בארץ ואז יהיה להם קשה לדרוש הקמת מדינה ערבית. חשש זה התעצם ככל ששיעור היהודים בארץ התקרב לשליש מתושביה, כפי שקרה ב-1.

בהלוויה של ישראל חזן השתתפו רבים ובהם בלטו יהודים מקהילת סלוניקי ואפילו הקונסול היווני הגיע לחלוק כבוד אחרון לחזן. מה שהחל כתהלוכה מסודרת הפך להפגנה סוערת. בשולי ההפגנה זרקו צעירים חניכי תנועת בית"ר אבנים ובקבוקים על חנויות וקראו לנקמה. בציבור הערבי נפוצו שמועות על נרצחים ערבים. השמועות הציתו התפרעויות – ב־19 באפריל תקפו צעירים ערבים משולהבים עוברי אורח יהודים ביפו, הם הרגו תשעה ופצעו עשרות. המרד הערבי הגדול החל.

שני הצדדים הפנו אצבע מאשימה כלפי הבריטים. היהודים טענו כי המנדט מפקיר את ביטחונם, והערבים טענו כי המנדט מאפשר השתלטות יהודית זוחלת על ארץ ישראל. ולראיה, בשלוש השנים האחרונות הכפיל הישוב היהודי את מספרו. אם לא ינקטו צעדים עכשיו, הערבים ימצא את עצמם כמיעוט נרדף בארצם. כדי להראות לבריטים את רצינות כוונותיהם, התאחדו בצעד נדיר כל המפלגות הערביות השונות, והוקם ועד ערבי עליון. הוכרזה שביתה כללית עד שיפסקו העלייה ורכישת הקרקעות. "אנו קוראים לך, הערבי, להקרבה, להפסקת עבודתך ושכרך, להסתפקות בפת לחם" נאמר בכרזות שהופצו.

המרד לא כוון כנגד היהודים אלא כנגד השלטון הבריטי והדרישה של המורדים הייתה הקמת מדינה ערבית עצמאית בארץ ישראל. השביתה נשמרה כמעט במלואה ונמשכה כחצי שנה בזכות איחוד המפלגות הערביות. הבריטים נאלצו להפסיק את העלייה לארץ ולמנות ועדה לבדיקת בעיית ארץ ישראל. המרד ארך שלוש שנים והבריטים סבלו אבדות רבות ופגיעה קשה בתשתיות שהקימו.

אך הציבור היהודי, שספג מספר לא מבוטל של אבדות; בהתקפות על הדרכים, על ישובים יהודיים, בערים המעורבות ואף בשרפה של שדות, יצא בסופו של דבר דווקא מחוזק מהמרד. הנהגת הישוב בראשות בן־גוריון הצליחה לשמור על איפוק, ולדחוק לשוליים את הקולות שביקשו נקם. הישוב פעל במרץ ליצר אלטרנטיבה למשק הערבי השובת. נסללו כבישים עוקפים, פותחו המסחר והחקלאות והוכשרו פועלים עבריים לעבודה במקצועות בהם לא עסקו קודם לכן יהודים. גולת הכותרת הייתה הקמת נמל חדש, נמל תל אביב, אלטרנטיבה לנמל יפו הוותיק והמושבת. ומי הכשיר את הפועלים העבריים בנמל ולימד אותם עבודת כפיים? הסלוניקאים, בני עירו של ישראל חזן.

"השביתה הערבית כשהיא לעצמה אינה מסכנת את קיומנו הכלכלי… להיפך, עצמאותנו הכלכלית רק תתגבר על ידי כך" בן-גוריון 7.5.1936

הידעת?

הרדיו, שהיה פאר הטכנולוגיה בשנות השלושים, הגיע לארץ ישראל כחלק מתעמולה שקדמה למרד הערבי הגדול. את שידור הרדיו הראשון יזמה ממשלת איטליה הפאשיסטית שביקשה להמריד את הציבור הערבי כנגד הבריטים, ובשנת 1934 החלה לשדר תעמולה בערבית.

שאלה לדיון

מה דעתכם על התגובה המאופקת של בן־גוריון בעת המרד?