העלייה השלישית: חיזוק התשתית של הבית הלאומי

מבוא - הצגת הנושא

הצהרת בלפור וכיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים העמידו בפני העם היהודי את אחד האתגרים הגדולים ביותר שידע. באותה תקופה – סוף מלחמת העולם הראשונה – מתחוללות באירופה תמורות ומהפכות. משטרים מתמוטטים, עמים מדוכאים דורשים עצמאות וברוסיה הצארית מתחוללת המהפכה הבולשביקית. המהפכה הראשונה, שבה נפל שלטון הצארים, ארעה במרס 1917. החודשים שבין מהפכת מרס והמהפכה הבולשביקית היו חודשי "אביב" קצר ליהודי רוסיה. הממשלה הזמנית ביטלה את כל ההגבלות על היהודים. ברוסיה פרחו התרבות והיצירה היהודים. במיוחד בלטה פעילותה של התנועה הציונית בעקבות "הצהרת בלפור", שעוררה התלהבות עצומה ברוסיה. מלחמת האזרחים, שפרצה לאחר מהפכת נובמבר 1917, הייתה הרת אסון ליהודי רוסיה ובמיוחד ליהודי אוקראינה, וולין ופודוליה. בתקופה זו נפגעו למעלה מ- 500 קהילות ולמעלה מ- 75 אלף יהודים נרצחו. שוב ניצבו יהודי רוסי בפני "פרשת דרכים". מה יעשו? היו רבים שהאמינו כי המהפכה הקומוניסטית תביא בסופו של דבר פתרון ומזור לתחלואי החברה (ואכן יהודים רבים נטלו חלק במהפכה), היו רבים אחרים שהצטרפו אל המוני היהודים שהיגרו לארצות הברית. אך היו גם צעירים שחשבו והרגישו אחרת. ב- 1919 הגיעה לארץ האניה הראשונה לאחר המלחמה – "יארוסלאן", כשעל סיפונה קבוצת חלוצים צעירים שבישרו את תחילתה של העלייה השלישית.

1. גורמי העלייה השלישית ואופייה

חמישה גורמים עודדו את בואם של חלוצי העלייה השלישית עם סיום מלחמת העולם הראשונה:
1. "הצהרת בלפור" ומסירת המנדט על ארץ ישראל לידי בריטניה הפיחו תקווה כי אכן הבית הלאומי עומד לקום.
2. התלהבות הנוער היהודי מהמהפכה הבולשביקית והאמונה כי עתה ניתן להגשים את חזון החברה הסוציאליסטית בארץ ישראל.
3. הפרעות בזמן מלחמת האזרחים.
4. השפעת המאבקים הלאומיים באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת המדינות החדשות – פולין צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה.
5. השפעת העלייה השניה, אשר היוותה כוח משיכה אידאולוגי לנוער החלוצי במזרח אירופה.

ראשוני העולים הגיעו לארץ ישראל בדרך לא דרך, תוך סכנת נפשות והברחת גבולות, אם דרך נמלי הים השחור וקושטא, או דרך וינה וטרייסט. רוב העולים היו צעירים בני 18-22, שגדלו על רגע מלחמת העולם הראשונה בקהילות שנהרסו במלחמה ובפרעות שאחריה. תקופה רווית תנועות מהפכניות באירופה המזרחית והמרכזית עיצבה את השקפה עולמם. הם לא הסתפקו רק בישוב ארץ ישראל. כמו אנשי העלייה השניה, ביקשו אף הם להקים בה חברת מופת שתשלב את הגאולה היהודית הלאומית עם הגאולה הסוציאליסטית. צעירים אלה הגיעו מאורגנים כבר מהגולה, על מנהיגיהם ומנהגיהם.

2. תנועת "החלוץ"

במהלך העלייה השלישית עלו למעלה מ – 6000 צעירים במסגרת תנועת "החלוץ". קבוצות "החלוץ" היו קיימות עוד בתקופה העלייה השניה, אך במהלך מלחמת העולם הראשונה הפך "החלוץ" לתנועה המונית. קבוצות "החלוץ" קמו בעשרות ערים ועיירות ברחבי רוסיה ומזרח אירופה. רבים מאנשי "החלוץ" עברו הכשרה חקלאית ברוסיה טרם הגיעם ארצה. ערכי "החלוץ" היו: עבודת הכפיים ההגשמה האישית הלשון והתרבות העברית, השמירה וההגנה על הישובים בארץ. "החלוץ" ראה את ייעודו לא רק בעבודת אדמה, אלא גם בעיסוק בכל סוגי העבודה, כולל בשירותים השונים.

הרוח החיה ב"חלוץ" היה יוסף טרומפלדור. אביו של טרומפלדור היה מ"החטופים" (הקנטוניסטים) לצבא הצאר ניקולאי ה- 1 ולאחר שהשתחרר התיישב בצפון הקווקז. ב- 1902 התגייס טרומפלדור לצבא הרוסי. במלחמת רוסיה-יפן (1904) הצטיין בקרב פורט-ארתור, נפצע קשה וידו נקטעה. לאחר שהחלים, שב לחזית ונשבה בידי היפנים. לאחר המלחמה הוענקו לו דרגת קצין ואותות הצטיינות. בשנת 1912 עלה עם מספר חברים צעירים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורש טרומפלדור, שהיה נתין רוסי, לאלכסנדריה שבמצרים, והחל לפעול להקמת גדוד יהודי במסגרת הצבא הבריטי.

בשנת 1917 טרומפלדור שב לרוסיה ונמנה עם מקימי תנועת "החלוץ" – ארגון הגג של כל אותן תנועות נוער ציוניות שצצו באופן ספונטני. בועידה הראשונה של "החלוץ", נבחר ליושב ראש התנועה ואח"כ הקים בדרום רוסיה מרכזי הכשרה חקלאית, שבהם היקנו למי שהתעתדו לעלות לארץ ישראל ידע בחקלאות וניסיון בחיי שיתוף. בסתיו 1919 שב לארץ ישראל עם חלוצי העלייה השלישית על סיפונה של האניה "יארוסלאן".

3. "תקופת הכבישים" ו"גדוד העבודה"

יהדות רוסיה הייתה הרוסה מבחינה כלכלית לאחר שנות המלחמה ולא הייתה מסוגלת לגייס סכומי כסף גדולים. יהודי אמריקה העשירה היו עדיין רחוקים מהציונות והתנועה הציונית גם היא נקלעה לקשיים כספיים ולא הייתה מסוגלת לעזור לעולים. מצבו הקשה של המשק היהודי בארץ ישראל לאחר המלחמה מנע בעד החלוצים מציאת מקומות עבודה. ממשלת המנדט הבריטי החליטה ליזום עבודות ציבוריות והתכוונה למסור אותן לקבלנים ערבים. מפלגות הפועלים ("הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה") נרתמו מיד להשגת העבודות, ותוך תחרות עם הקבלנים הפרטים הערבים הצליחו לקבל על עצמן את עבודות הסלילה. מאות פועלים החלו בסלילת כבישים. לאורך הכבישים צמחו מחנות אוהלים, שבהם התגוררו הפועלים. צמח שם הווי חיים מיוחד של אמונה בשיווין ובצדק חברתי, של תחושת שיתופיות ואחווה, של שמחת היצירה והסתפקות במועט. במחנות האוהלים נוצרו קבוצות, שאנשיהן התלכדו על בסיס רעיוני – חלוצי של מיזוג ההתיישבות והגנה, של ציונות ושל סוציאליזם.הקבוצה הגדולה מכולן הייתה "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור", שנוסדה כחצי שנה לאחר מותו של טרומפלדור בהגנה על הישוב תל חי. מטרותיו העיקריות של "גדוד העבודה היו: התיישבות חקלאית, קליטת עליה, הגנה על הישוב, כיבוש העבודה העברית ומימוש רעיון הציונות הסוציאליסטית. ערכי "הגדוד" היו כערכי "החלוץ" – הגשמה עצמית, עבודת כפיים ושיתופיות. ב"גדוד העבודה" הייתה קופה משותפת על מנת לחזק את יסוד השיתופיות ולמנוע תחרות בין הקבוצות. ראשי הגדוד חתרו להקמת קומונה כללית, שתקיף את כל הפועלים העבריים בארץ ישראל.

4. מוסדות היישוב

אחד התהליכים החשובים ביותר בתקופת העלייה השלישית היה הקמת המוסדות העצמאיים של היישוב. בהקמת מוסדות אלה הונחו היסודות של "המדינה שבדרך", כלומר – יסודות השלטון העצמי לעתיד לבוא. בשנים 1918-1919 התכנסו כמה פעמים אספות כלליות של נציגי היישוב, ובהן סוכם לערך בחירות ל"אספת נבחרים". באפריל 1920 נערכו הבחירות ובאוקטובר אותה שנה התכנסה האספה.
אנשי היישוב הבוחרים כונו בשם "כנסת ישראל". אספת הנבחרים, שהייתה הגוף הקובע את המדיניות, בחרה מתוכה "ועד לאומי", שהיה הגוף המבצע. אלו היו מוסדות חילוניים. מלבדם התקיימו גם בתי דין רבניים ורבנות ראשית, שקיבלו משלטונות המנדט את הסמכות לשפוט בענייני אישות ובענייני דת.

5. הסתדרות העובדים הכללית

ערב בואה של העלייה השלישית היו מפלגות הפועלים רחוקות מאיחוד. שתי מפלגות הפועלים קיימו מוסדות מקבילים: שתי לשכות עבודה, שתי לשכות עליה, שתי קופות חולים וכו'. לאחר מלחמת העולם הראשונה, גבר הלחץ בתוך מחנה הפועלים להתאחד למסגרת משותפת. בדצמבר 1920, התקיימה בחיפה ועידה כללית של פועלי ארץ ישראל ובה הוחלט על הקמת ההסתדרות. 87 נציגים, שייצגו ארבע מפלגות נבחרו על ידי 4,433 פועלים ברחבי הארץ.

משמעות הקמת הסתדרות העובדים ניכרה בשני המישורים הבאים:
1. היא תרמה לגיבושו החברתי והאידאולוגי של מחנה הפועלים.
2. היא תרמה ליצירה הלאומית של הישוב כולו, על כל פלגיו. במישור החברתי – דאגה לפועל, במישור התרבותי – פיתוח התרבות העברית, במישור הלאומי = קליטת עליה, במישור הביטחוני – כוח המגן העברי – "ההגנה" – היה כפוף למוסדות ההסתדרות ובמישור המנהיגותי – ראשי ההסתדרות היו גם מנהיגיו הפוליטיים של הישוב. במלים אחרות, ההסתדרות היוותה גורם מרכזי בבניין הארץ וביצירת "המדינה שבדרך". עתה יכלו מנהיגי הפועלים לבטא את תחושתם, כי תנועת הפועלים היא שתנהיג את הישוב והיא שתוביל אותו ליעדים ממלכתיים-לאומיים.

6. צורות התיישבות חדשות

מאז הוקמה מרחביה, הראשונה ליישובים העבריים בעמק יזרעאל בשנת 1910, הוקפאה גאולת אדמות העמק בגלל המלחמה. רק בשנת 1920, השלים העסקן הציוני יהושע חנקין בכספי הקרן הקיימת את רכישת אדמות העמק. בכך החלה תנופת התיישבות חדשה, שנשאה אופי שונה מזו שקדמה לה. שתי צורות התיישבות חדשות קמו בעמק: "הקבוצה הגדולה" (קיבוץ) ו"מושב עובדים".

בניגוד ל"קבוצה הקטנה" דוגמת דגניה מתקופת העלייה השניה, עקרונות "הקבוצה הגדולה" התבססו על:
1. "הקבוצה הגדולה" מותאמת להתיישבות גדולה, לא רק לבעלי הכשרה, אלא לכל מי שרוצה להצטרף.
2. "הקבוצה הגדולה" היא בעלת משק שיתופי גדול, המקיים בתוכו ענפים שונים ורבים.
3. כמשק גדול הוא מספק את צרכיו ובכך מהווה יחידה אוטונומית.

תומכי הרעיון טענו כי "הקבוצה הגדולה" תאפשר את קליטת העלייה, תוביל לחיי חינוך ותרבות מפותחים יותר, תבטל את הצורך בעובדים שכירים ותפתח משק דינמי שאינו קופא על שמריו.

צורת ההתיישבות השניה הייתה "מושב העובדים", שבא ליצור צורת התיישבות שבה יוכל הפרט להגשים את נטיותיו הטבעיות ולשמור על פרטיותו. עקרונות "מושב העובדים" היו:
א. קרקע לאומית, עבודה עצמית ללא פועלים שכירים, עזרה הדדית, שירותים ציבוריים משותפים, מכירה וקניה קואופרטיבית של מוצרי הצריכה והתוצרת של חברי המושב.
ב. חלוקת קרקע לכל חברי המושב.

7. עליית יהודי המזרח

לבואם של יהודי תימן בעליה השלישית היו מספר סיבות:
1. התגברות מעשי האיבה נגד היהודים בתימן.
2. התחזקות הציפיות המשיחיות בקרב יהודי תימן בעקבות מלחמת העולם הראשונה והתמוטטותו של השלטון הטורקי.
3. דברי עידוד שנשלחו מיהודי תימן שהיו בארץ, לבוא ולקחת חלק בבניין הארץ וזאת למרות שמצבם של עולי תימן היה קשה ביותר.

קשיי העולים היו לא פחות מאשר בשתי העליות הקודמות. חלק מן העולים פנה לשכונות, שהוקמו בתקופת העלייה השניה, וכך גדלה בהן הדלות והצפיפות. חלקם עבד במושבות, מאחר שהיו כוח עבודה זול וחרוץ. למרות קשיי הקליטה יכלו יהודי תימן להצביע על שני הישגים:
1. הקמת נציגות של יהודי תימן בתמיכת ההסתדרות.
2. הקמת מספר ישובים.

העלייה מתימן לא פסקה. אם בסוף מלחמת העולם הראשונה, היו בארץ כ- 4500 מיוצאי תימן, הרי שערב מלחמת העולם השניה היו בארץ כ- 28,000 מיוצאי תימן.

בנוסף על יהודי תימן עלו לארץ מן המזרח יהודי כורדיסטאן, שמנו קרוב ל- 2000 נפש. מעירק עלו כ- 200 איש ביזמתה של התנועה הציונית, שהחלה לפעול בעירק. כ- 1000 איש עלו מארצות צפון אפריקה.

עלייה שלישית - הערכה

את הישגי העלייה השלישית ניתן להעריך במספר מישורים:
1. הגידול הדמוגרפי – לאחר מלחמת העולם הראשונה מנה הישוב כ- 56,000 נפש (8% מתוך האוכלוסייה הכללית). בעלייה השלישית באו כ- 35,000 עולים. 40% מהם אנשי "החלוץ", השאר היו מבני המעמד הבינוני. ב- 1923 מנה הישוב היהודי למעלה מ- 90000 נפש (12% מכלל האוכלוסייה).
2. חידוש תנופת ההתיישבות – על ידי הקמת צורות התיישבות חדשות. ההתיישבות מנתה עתה כ- 15000 נפש.
3. הקמת הסתדרות העובדים – היוותה תרומה עצומה לחיזוק כוחו של הפועל העברי, לכיבוש העבודה ולפיתוח התרבות העברית.
4. עבודה עברית – חדרה לכל סוגי העבודות השונים בארץ – סלילת כבישים, ייבוש ביצות, בנית גשרים ומסילות ברזל, סבלות, בנייה עירונית וכו'.

לסיכום – העלייה השלישית חיזקה והרחיבה את התשתית של הבית הלאומי ובכך חיזקה את רעיון "חברת המופת" שבו דגלה העלייה השניה, דהיינו רעיון של חברה שוויונית, שבה אין האדם מנצל את חברו, של אהבת העבודה הפיסית, של הסתפקות במועט, של כיבוש העבודה והשממה, של תחושת ייעוד וחלוציות ושל הצבת אתגרים לדורות הבאים.

בעליה השלישית נוצר "מיזוג הגלויות" הראשון של יוצאי ליטא עם האידיש העסיסית שלהם, של נוער יהודי מרוסיה ומפולין, צעירי עדות המזרח וצעירים מהישוב הותיק. מפגש ראשון מסוגו.