העלייה מעיראק

התפקיד שקיבלו כמה פקידי משרד הפנים בעיראק היה זניח לכאורה: מנהל המשרד ביקש מהם לרשום את היהודים המבקשים לוותר על הנתינות שלהם  הממונים הבטיחו להם שזו עבודה פשוטה, שמתוך קהילה של כ-130 אלף יהודים החיים בעיראק לא יבואו יותר מאלפים בודדים. כחודשיים לאחר מכן הממונים היו צריכים להתנצל בפני הפקידים האומללים.

מקובל להניח ששורשי יהדות עיראק נטועים בגלות בבל. יש הטוענים שאנשיה הם צאצאי היהודים שישבו על נהרות בבל וחלמו על ציון. בינתיים, בזמן שהם חולמים על ציון, הלכה הקהילה וגדלה, ובניה השתלבו בחיים המקומיים. לקראת סוף המאה ה-19 הייתה זו אחת הקהילות היהודיות המשגשגות בעולם. ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1913 (היוו היהודים כשליש מתושבי בגדד הבירה. הקהילה נהנתה מקשרים קרובים עם המוסלמים ובמקביל הצליחה לשמור על אורח חייה ועל צביונה.

בשנות השלושים של המאה העשרים המצב השתנה. בגרמניה עלתה התנועה הנאצית לשלטון ובאיטליה התחזק הפשיזם, ותנועות אלה הביאו לעולם בשורות של תורת גזע ולאומנות. במקביל בארץ ישראל החל המרד הערבי הגדול כנגד השלטון הבריטי, תוך פגיעה חמורה ביישוב היהודי. הדבר השפיע מאוד על השיח בתוך עיראק, ולא רק משום שרבים מהגולים הפלסטינים הגיעו לשם. בעקבות כל אלה הקהילה היהודית החלה לסבול מהתנכלויות. לשיא הגיעו הדברים ביוני 1941 ,במה שמכונה ה'פרהוד': שלושה ימים של התפרעות חסרת רסן נגד יהודים שכללה רצח, ביזה ואונס הסתכמו ב-180 הרוגים ואלפי פצועים.

ממשלת עיראק הייתה אחת המתנגדות הבולטות להקמת מדינת ישראל. במלחמת העצמאות היא אף שלחה כוחות מתנדבים להצלת פלסטין, וצבאה היה העיקרי מבין המדינות שלא גבלו בישראל שהשתתף בלחימה. הקהילה היהודית הושמה במצב בלתי אפשרי. אף שמאז הפרהוד לא הגיעו הדברים שוב לאיום רחב על ביטחונם, חברי הקהילה חשו את הקרקע נשמטת מתחת רגליהם. היו שהבריחו את הגבול לאיראן, שלא הייתה עוינת לישראל, אבל הרוב נותרו אובדי עצות.

בפברואר 1950 עלה לשלטון תופיק אל סווידי, שהיה מתון מקודמיו והיה בקשר טוב יחסית עם הקהילה היהודית, מאחר שלמד בילדותו בבית ספר יהודי. בלחץ הקהילה, ממשלת ארצות הברית ובריטניה, הוא הסכים לאפשר ליהודים לצאת מעיראק, בכפוף להסכמתם לוותר על הנתינות העיראקית שלהם. הוא קיווה כי מי שיצאו יהיו מפירי הסדר הציונים, שממילא גרמו לדעתו נזק בשלהוב הקהילה, ושרוב היהודים המבוגרים והמהוגנים יישארו על נהרות בבל. כך גם נאמר לפקידי משרד הפנים שהופקדו על רישום היהודים שמבקשים לוותר על הנתינות העיראקית שלהם.

מה רבה הייתה ההפתעה של הרשויות ואף של אנשי הסוכנות כאשר מקץ חודשיים נרשמה כמעט כל הקהילה היהודית. פעילי הסוכנות הבינו שהשעון מתקתק, מפני שהתוקף של הצו היה לשנה אחת, וכן משום שמי שוויתר על הנתינות שלו לא יוכל לבקש אותה חזרה ועלול להיתקע ללא נתינות כלל. חברת התעופה "ניר איסט" האמריקאית נשכרה למטרה, למרות שרוב הטייסים היו טייסי על אל במטוסי אל על שנצבעו בצבעי החברה האמריקאית. העולים הוטסו לקפריסין ומשם לארץ ישראל. בסך הכול עזבו את עיראק באמצעות מטוסים כ-110 אלף מבני הקהילה היהודית: ההגירה האווירית הגדולה בהיסטוריה.

כיצד קרה שתוך זמן קצר, קהילה שלמה עלתה כמעט כאיש אחד לארץ ישראל? ברגע שעלו הצעירים ראשונים הם סחפו אחריהם את המשפחות, ואיש לא רצה להישאר מאחור. לאחר שלושת אלפי שנות גלות פתאום החזרה לציון נראתה אפשרית, וכיצד אפשר לסרב לקיים את חלומם של כל הדורות הקודמים? בנוסף, להישאר מאחור פירושו היה להיות חשוף להתנכלויות שהפכו כעת לעניין יומיומי.

"העולה הראשון מעיראק לפני כארבעת אלפים שנה היה לאבי האומה העברית. הוא גם היה הראשון ששינה שמו לאחר בואו ארצה, ובמקום השם הבבלי קרא לעצמו אברהם." בן-גוריון, 'דבר', 1964

הידעת?

העולים כינו את אירועי הפרהוד "ליל הבדולח של יהודי עיראק". בשנים האחרונות הם דורשים להיות מוכרים כנפגעי הנאצים, בגלל ההשפעה שלדבריהם הייתה לנאצים על אירועי הפרהוד.

שאלה לדיון

מהי לדעתכם הסיבה המרכזית שבגינה אנשים עולים לארץ ישראל?