הקמת הקרן הקיימת לישראל (קק"ל)
על היוזמה והרעיון של פרופ' צבי שפירא, על היישום והביצוע, על הקופסה הכחולה ועל הקרן הקיימת במדינת ישראל.
י"ט בטבת תרס"ב - 1901 – הקמת הקרן הקיימת לישראל (קק"ל)
ההחלטה על הקמת הקרן הקיימת לישראל התקבלה בקונגרס הציוני החמישי בשנת תרס"ב – 1901. אך הרעיון להקים גוף כזה עלה כבר בקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים בעיר באזל שבשוויץ בשנת 1897. באותו קונגרס ציוני ראשון נתקבלה החלטה עקרונית, להקים "קרן לאומית" שמטרתה "לרכוש בתרומות העם [היהודי] קרקעות בארץ ישראל לקניין העם". כל הקרקעות שיירכשו על ידי קרן לאומית זו יהיו בבעלות העם היהודי כולו, ולא יהיה אפשר למכור אותן, אלא רק להחכיר אותן לתקופה של 49 שנים (ועל כך – בהמשך).
הקרן הקיימת לישראל – היוזמה והרעיון
יוזם הרעיון להקמת קרן לאומית לרכישת קרקעות היה פרופ' צבי שפירא.(1) הוא העלה לראשונה את הרעיון 13 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון – בשנת 1884 בוועידה של חובבי ציון(2) – כשנתיים לאחר תחילת העלייה הראשונה.(3) כבר אז הציע פרופ' שפירא לייסד קרן יהודית לרכישת קרקעות בארץ ישראל. הוא טען בלהט – והצליח לשכנע גם אחרים – כי רכישת קרקעות בארץ ישראל בידי העם היהודי חיונית ביותר להצלחת ההתיישבות בארץ, שהרי בלי לרכוש אדמות – לא יהיה אפשר להקים מושבות חדשות ולפתח חקלאות עברית בארץ ישראל.
ההחלטה לאשר את הקמת הקרן הלאומית נועדה להסדיר את ההתיישבות היהודית בארץ באופן חוקי ותמורת תשלום כדין. את התקדים לרכישת קרקעות מצאו מנהיגי התנועה הציונית ב… תנ"ך, בסיפורו של אברהם אבינו, שביקש לקבור את שרה אשתו – אך סירב לקבל את אחוזת הקבר, מערת המכפלה, בחינם, ודרש לקנות אותה "בכסף מלא".(4)
(1) צבי הרמן שפירא (1840 – 1898): נולד בליטא, קיבל חינוך יהודי מסורתי ושימש בצעירותו כרב וכראש ישיבה. בהשפעת ההשכלה עזב את עולם הישיבה ופנה ללמוד שפות ומדעים. הוא עבר לגרמניה ולמד מתמטיקה באוניברסיטת היידלברג, ואחר כך כיהן כפרופסור באותה אוניברסיטה. הפרעות ביהודי רוסיה בשנת 1881 ("הסופות בנגב") הביאו לתפנית בחייו: הוא הצטרף לתנועת התחייה הלאומית והיה למנהיג פעיל בתנועת חובבי ציון. פרופ' שפירא הגה את רעיון הקרן הקיימת לישראל, ופעל רבות למען הקמת אוניברסיטה יהודית בארץ ישראל (האוניברסיטה העברית).
(2) חובבי ציון, תנועת חיבת ציון: תנועה שהחלה לפעול בשנת 1882, בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה, והייתה מורכבת מקבוצות של יהודים ציונים במזרח אירופה. הארגון הכללי של חובבי ציון ברוסיה נוסד בשנת 1884 (בוועידת קטוביץ), ובראשו עמד י"ל פינסקר, שכתב את "אוטואמנציפציה". חובבי ציון שאפו לתחייה לאומית של עם ישראל בארצו, אך לא עסקו בפעילות מדינית: הם התרכזו בעידוד העלייה של החלוצים לארץ ישראל ובתמיכה במושבות הראשונות.
(3) העלייה הראשונה: העלייה שהגיעה לארץ ישראל ממזרח אירופה – מרוסיה, מרומניה ומגליציה (פולין לשעבר) בשנים 1882 – 1903. העלייה הראשונה צמחה על רקע הפרעות ביהודי רוסיה (ורומניה) בשנות ה- 80 של המאה ה- 19, אך היא הושפעה גם מתנועת חיבת ציון: בני העלייה הראשונה האמינו ברעיון התחייה הלאומית בארץ ישראל באמצעות התיישבות חקלאית ועבודת אדמה. זאת – ועוד: הם שאפו לעצב בארץ ישראל חברה חדשה ויצרנית (פרודוקטיבית), המבוססת על עבודת כפיים, בעיקר על עבודת אדמה, תוך שמירה על אורח חיים יהודי.
בעלייה הראשונה עלו ארצה כ- 60,000 עולים, ובהם משפחות רבות, אך כמחציתם עזבו את הארץ עקב מצוקות כלכליות ועקב הקשיים שהערימו השלטונות הטורקיים. ובארץ – בעיקר במושבות – נותרו מבני העלייה הראשונה כ- 30,000 נפש.
(4) על קניית מערת המכפלה מסופר בספר בראשית, פרק כג. תהליך הקנייה מפורט בפרק לפי המנהג והמשפט במזרח הקדום. חשוב לזכור, כי אברהם לא נולד בארץ ישראל; הוא בא לישראל מארם נהריים, ומעמדו בארץ ישראל היה מעמד של "גֵר ותושב". כדי לקנות אחוזת קבר לאשתו פנה אברהם לבני חת, תושבי המקום, והם הביעו נכונות לתת לאברהם את מקום הקבורה חינם. ואולם אברהם התעקש לרכוש את אחוזת הקבר, היא מערת המכפלה, "בכסף מלא", כדת כדין. לבסוף, לפי הצעת עפרון החתי, שילם לו אברהם תמורת מערת המכפלה "ארבע מאות שקל כסף".
הקרן הקיימת לישראל – היישום והביצוע
בקונגרס הציוני החמישי (1901) נפלה ההחלטה להקים קרן לאומית לרכישת קרקעות, ובאותו מעמד נקבע גם שמה החדש של הקרן – "קרן קיימת לישראל", ובקיצור: קק"ל.1 הקרן עסקה ברכישת אדמות בארץ ישראל לצורכי ההתיישבות הציונית – אך לא רק בכך עסקה. במשך השנים הרחיבה הקרן הקיימת את תחומי פעילותה, וכללה בהם גם נטיעת יערות וחינוך ציוני חקלאי בבתי הספר בארץ ישראל.
בשנת 1905, ארבע שנים אחרי הקמתה, החלה הקרן הקיימת לרכוש קרקעות. בכספים שנאספו עד אז בקרן – כמעט רבע מיליון לירות שטרלינג – החלה הקרן הקיימת לרכוש קרקעות בגליל – בכפר חיטים ובראש פינה, וגם ביהודה – בחולדה ובבן שמן, שם ניטע היער הראשון לזכרו של הרצל (שנפטר בשנת 1904). קק"ל קנתה את הקרקעות לבניין האקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים והטכניון בחיפה, סייעה בהקמת תל אביב ושכונות חדשות בחיפה, בייסוד "אם הקבוצות" – דגניה (כיום דגניה א) ועוד.
לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) המשיכה הקרן הקיימת לרכוש קרקעות בארץ, בעיקר בעמק יזרעאל, וסייעה בהקמת מושב העובדים הראשון – נהלל. גם פעילות הנטיעה והייעור הלכו וצברו תנופה.
הקופסה הכחולה
הקרן הקיימת לישראל התבססה בראש ובראשונה על תרומותיהם של יהודי העולם. תרומות אלו נאספו בעיקר באמצעות הקופסה הכחולה ובולי קק"ל.
הקופסה הכחולה הייתה מעין גלגול מודרני של קופסת הצדקה המסורתית. הייתה זו קופסה בצבעי כחול לבן, בדרך כלל עם מגן דוד או תרשים של מפת ארץ ישראל. עשרות אלפי קופסאות כחולות נשלחו לקהילות יהודיות ברחבי העולם, ובהן נאספו מטבעות וגם שטרות כסף והועברו לקרן הקיימת לישראל. בולים שקק"ל הנפיקה היו מקור נוסף להכנסות כספיות: בקונגרס הציוני החמישי הוחלט להנפיק את בול קק"ל, שישמש אמצעי להסברת מטרות הקרן ומקור להכנסות. הבול הראשון, שהונפק בשנת תרס"ב – 1902, היה "בול ציון", עם ציור של מגן דוד בכחול ובמרכזו המילה "ציון". במשך 100 השנים שחלפו מאז הבול הראשון הנפיקה הקרן הקיימת לישראל יותר מ- 4,000 בולים, ששימשו כבולי דואר, כאמצעי לגיוס כספים וכתחביב לאספנים ולציונים ברחבי העולם. הרשמה ב"ספר הזהב" של קק"ל ורכישת עצים ביערות הקרן היו מקור הכנסה נוסף.
הקרן הקיימת לישראל במדינת ישראל
בשנת תש"ך – 1960 קיבלה הכנסת חוק יסוד המסדיר את ענייני הקרקעות בישראל. ברוח החלטת הקונגרס הציוני על הקמת קק"ל, קובע חוק זה את העיקרון, שקרקעות המדינה שייכות לעם היהודי כולו, ולכן אין למכור אותן אלא להחכיר אותן בלבד – וגם זה רק לתקופה של 49 שנים. המדינה קיבלה על עצמה לנהל את קרקעות המדינה, ובהתאם לכך שונה תפקידה של הקרן הקיימת לישראל. בשנת תשכ"ב – 1961 נחתמה אמנה בין ממשלת ישראל לקק"ל, ובה הוגדרו תפקידיה של הקרן כממונה על פיתוח הקרקעות ועל הייעור. על פי האמנה תעסוק הקרן הקיימת בהסברה ציונית בעולם ובגיוס כספים להפרחת השממה ולייעור הארץ.
בעקבות ההתפתחות המואצת של מדינת ישראל במחצית השנייה של המאה ה- 20, והתרחבות החקלאות, התעשייה והבנייה, הלכו ופחתו השטחים הריקים המתאימים לייעור ולנטיעה. לעומת זאת, נוצרו צרכים ובעיות חדשים, כגון – שימור הנוף בישראל, שיקום נחלים ומקורות מים, שיפור איכות הסביבה, הכשרת פארקים וחניונים. הקרן הקיימת לישראל נענתה לאתגרים אלה וניסחה את "החזון הירוק של קק"ל".
להלן קטעים מתוך "החזון הירוק של הקרן הקיימת לישראל":
"מטרותיה ההיסטוריות של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) הן פיתוח אדמות הארץ, שיפור איכות הסביבה וטיפוח ערכי הציונות, בשמו של העם היהודי ולמענו. היעדים הניצבים בפני קק"ל בפרוס המאה השנייה לקיומה הם:
א. שמירת עקרון הבעלות היהודית על האדמות השייכות לעם היהודי לדורותיו, כבסיס לפיתוח ארץ ישראל, נופיה ואדמותיה.
ב. נטיעת יערות, הכשרת פארקים וחניונים והפיכת הרי טרשים ואדמה שוממה לחבלי ארץ ירוקים ופורחים.
ג. החזרת החיים לנחלי ישראל והפיכתם למקומות שוקקים בעלי חיים וצמחייה ומוקדי משיכה למבקרים.
ד. שיפור איכות החיים והסביבה והגנה על השטחים הפתוחים והיערות.
ה. חיזוק ההתיישבות בגליל, עצירת התפשטות המדבר, יצירת נקודות ירוקות בנגב ותמיכה במתיישבי הדרום על ידי הכנת תשתית קרקעית לחקלאות מתוחכמת, למטעים ולבריכות דגים.
ו. סיוע למשק המים הלאומי בבניית מאגרים וסכרים…
ז. הידוק הזיקה של הנוער והמבוגרים בארץ ובתפוצות לנופי מולדתם על ידי פעילות חינוכית… ושימור אתרים היסטוריים למטרות חינוכיות.
ח. קירוב הציבור ליערות, לפארקים ולאתרי קק"ל, שיוכשרו לענות על הביקוש הגובר לאתרי הנופש ופעילות בחיק הטבע לנוכח הגידול בצפיפות האוכלוסין במדינה.
ט. טיפוח שטחי החורש הטבעי והמרעה ושימור הנוף לאורך כבישי הארץ…"
