חג החנוכה: חג האורים, חג האש

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, שחי במאה ה- 1 לספירה – כ- 250 שנה לאחר ימי החשמונאים, היה הראשון שנתן לחג החנוכה את כינויו "חג האורים".

על הקשר בין חנוכה לאור ועל שמונת ימי החנוכה יש כמה מסורות:

הדלקת הנרות הראשונה במקדש

מסורת אחת מתבססת על הדלקת הנרות הראשונה במקדש לאחר טיהורו בידי החשמונאים: החשמונאים לא יכלו להשתמש במנורת בית המקדש, שנבזזה בידי אנטיוכוס יחד עם שאר כלי המקדש, ולכן נאלצו להדליק נרות במקדש בשפודים של ברזל – וכך עשו במשך שמונה ימים. ולזכר אותה הדלקה ראשונה, שנמשכה שמונה ימים, קבעו להדליק נרות במשך שמונת ימי החנוכה (מגילת תענית פרק ט)

נס פך השמן

מסורת אחרת קיימת בתלמוד הבבלי (מסכת שבת דף כא עמ' ב), והיא מסבירה את הדלקת הנרות על רקע נס החנוכה – נס פך השמן: לאחר שהחשמונאים טיהרו את המקדש וביקשו להדליק את המנורה – מנורת הזהב שעמדה בבית המקדש – הם מצאו רק פך (=כלי קטן לנוזלים) שמן אחד שלא נטמא בידי היוונים. כמות השמן שבפך יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד – אבל נעשה נס, והשמן הספיק לשמונה ימים. ולזכר שמונת הימים שבהם דלקה המנורה קבעו את שמונת ימי החנוכה.

חג האש וטקסים לגירוש החושך

עדות לעוד מסורת: בספר מקבים ב נזכר חג החנוכה עם חג האש – חג מתקופת שיבת ציון וממלכת פרס (סוף המאה ה- 6 לפני הספירה) הקשור לנס של אש המזבח.

וייתכן גם שעניין זה של אש ואורים קשור למסורות קדומות – ולעונת השנה: חג החנוכה חל בעיצומם של ימי החורף הקצרים, שבהם יש מעט אור – והרבה חושך. בתרבויות קדומות נהגו לקיים בימים אלה חגיגות וטקסים לגירוש החושך באמצעות אבוקות ולפידים.

אגדה מן התלמוד המרמזת על חג גירוש החושך (על-פי התלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח עמ' א):

מכיוון שראה האדם הראשון שהיום מתקצר והולך [מחודש תשרי ועד חודש טבת] –
אמר: "אוי לי, שמא בגלל שחטאתי – העולם מחשיך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו…"
ישב האדם הראשון שמונה ימים בתענית ובתפילה.
כיוון שהגיעו ימי טבת וראה שהיום מתארך והולך –
הבין [האדם הראשון] שמנהגו של העולם כך [שהימים מתקצרים – ואחר כך שוב נעשים ארוכים].
הלך ועשה [=חגג] שמונה ימים טובים…