חג הפורים

ייסוד החג

חג הפורים, חג הצלת ישראל מיד המן ותומכיו, נחוג מדי שנה בי"ד באדר, הוא היום שבו נחו היהודים מאויביהם כפי שמתואר במגילת אסתר (ט, יז). אולם, הרקע ההיסטורי של חג זה ושל המאורעות המוזכרים במגילה [=מגילת אסתר] הוא כה מעורפל, עד שמבקרי המקרא הציעו הצעות שונות ומשונות בדבר מוצא החג, תוך התעלמות מן הפרטים ההיסטוריים שבמגילה.
י' קויפמן, שהודה בגרעין ההיסטורי שביסודו של הסיפור, ראה את הסיפור בכללותו כרומן היסטורי המשמש מונומנט לתולדות האנטישמיות. כאן באה לידי ביטוי, לראשונה, שנאת ההמונים נגד היהודים רק משום שהם "עם אחד מפוזר ומפורד… ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג, ח). בניתוח פרטי המגילה, הדגיש קויפמן את העל-זמניות של המגילה בעלילתה האנטישמית ובהצלתם הטבעית של בני ישראל, בסיועו הנסתר של האלוהים.
אכן, תחושת היהודים במשך דורות הייתה, שסיפור מרדכי ואסתר הוא אב-טיפוס להצלת היהודים מידי צורריהם האנטישמיים בדרכים טבעיות, אך בסיועה הנסתר של ההשגחה העליונה. במשך דורות רבים ובארצות שונות הנהיגו יהודים שניצלו מידי אויביהם, ולעתים אף מאסונות טבע ומפגעיו, לערוך חגיגות "פורים" מיוחדות להודות לה' על נסיו הנסתרים להצלתם. יש מהם שאף הנציחו את חגיגות "פורים" אלה בכתיבת מגילות מיוחדות המתארות את המאורעות שאירעו להם תוך ציווי לצאצאיהם שימשיכו אף הם לחגוג "פורים" זה בשנים ובדורות שיבואו אחריהם.¹

אולם, מה שהיה פשוט בעיני דורות מאוחרים, שראוי להנהיג חגיגות מיוחדות כזכר לנסים שנעשו לאומה, לא היה פשוט בעיני הדורות הראשונים. במגילה עצמה יש רמזים לכך, שהחג לא נתקבל כחג בכל תפוצות ישראל מיד אחרי הניצחון. לפי נוסח המגילה שבידנו, היהודים חגגו את נס הצלתם למחרת ההצלה באופן ספונטני, ומרדכי הוא שביקש להנהיג את החגיגה כחגיגה שנתית מדי שנה בשנה. אף על פי שהמגילה חוזרת ומדגישה, שהיהודים קיבלו עליהם את אשר כתב מרדכי, היא מוסיפה שמרדכי ואסתר כתבו מכתב שני ליהודים לאותה מטרה (אסתר ט, כט). הנחיצות בכתיבת מכתב שני מלמדת שהחג לא נתקבל באותה הסכמה כללית שעליה נמסר לפני כן.

גם מדברי חז"ל למדים אנו על אי הסכמה בקביעת החג… רב שמואל בר יהודה, אמורא בבלי … ציין שבתחילה נקבע החג בשושן בלבד, ורק אחר כך הוא נקבע בכל העולם כולו (תלמוד בבלי, מסכת מגילה דף ז עמ' א). … לעומת זאת, התלמוד מציין שממשמעות דברי המגילה אפשר ללמוד שבתחילה היה החג נחוג רק בערי פרזות, ואילו המוקפות [=הערים המוקפות חומה] לא נהגו בו כלל (שם דף ב עמ' ב). בן דורו הארץ-ישראלי של רב יהודה בר שמואל, רבי שמואל בר יצחק, מסר שהייתה מחלוקת בין אסתר, שתבעה מן החכמים "קבעוני לדורות [=קִבעו את חג הפורים לדורות]", לבין החכמים שהתנגדו לכך משום שחששו שמא קביעה זו תעורר את קנאת אומות העולם נגד ישראל (שם דף ז עמ' א)…
דברי שני האמוראים משתלבים בתיאור של חג שעבר תהליך של מיסוד, חרף התנגדות של חלק ממנהיגי היהדות.
…..
ברבות הימים הפך חג פורים לאחד החגים החשובים בלוח השנה היהודי…²