חג השבועות: חג מתן תורה

פתיחה

כולנו מכירים את שמות חג השבועות. אחד משמותיו הוא חג מתן תורה. מנין הזהוי של מתן תורה עם ו' בסיון? זיהוי תהליך התהוותו של חג הוא אחד מהדרכים להבין איך נוצרת תרבות.

המקור למתן תורה

לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש השני (בשנת 70 לספירה) מצוות העלייה לרגל נפסקה ואיתה הבאת ביכורים לבית המקדש. זאת ועוד: הגלות שבאה בעקבות החורבן ניתקה את עם ישראל מעבודת האדמה בארץ ישראל. וכך איבד חג השבועות את אופיו החקלאי.

התרוקנות של חג היא אחד הדברים שאינם קיימים בתרבות חיה ולכן בתקופה שאחרי החורבן – הוצמד לחג אירוע היסטורי אחר – מתן תורה. בתיאורים המקראיים של מתן תורה (שמות יט-כ) לא ניתן תאריך. התאריך היחידי שצויין הוא שבני ישראל הגיעו להר סיני "בחודש השלישי" – הוא חודש סיון.

במקורות המשנה והתלמוד אנו רואים איך מתקבעת המשמעות הנוספת של החג. העדויות הראשונות הן לקריאה בתורה במהלך החג. אחד הדרכים לדעת את תוכנו של החג הוא לבחון את התוכן של הקריאה בתורה. בשבועות בתקופה הראשונה המקורות קובעים שקוראים את הפרשה שעוסקת בקורבנות של שבועות. בתקופה מאוחרת יותר מופיעה קריאה אחרת – הפרשה שיש בה את מתן התורה. בשלבים המאוחרים יותר אנו עדים לשילוב של החג בתוך הקידוש והתפילה. המקור הראשון למתן תורה בשבועות מופיע רק בתלמוד הבבלי (בסביבות המאה ה-4) – "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ד עמ' ב).

חג הפסח וחג השבועות

לקשר שבין חג השבועות לחג הפסח יש במקרא בעיקר משמעות חקלאית: חג הפסח הוא חג האביב ואילו חג השבועות הוא חג הקציר (והביכורים). אבל כבר במקרא יש לקשר שבין שני החגים משמעות היסטורית ולאומית: פרשת הביכורים, שאותה נהגו לקרוא בבית המקדש בטקס הבאת הביכורים, כללה את תמצית ההיסטוריה של עם ישראל – את הירידה של יעקב ובניו למצרים, את השעבוד של בני ישראל במצרים ואת יציאת מצרים, עד לחזרה לארץ ישראל ולחובת הבאת הביכורים (דברים פרק כו פס' 11-1).
שינוי אופיו של חג השבועות, מחג הקציר והביכורים לחג מתן תורה, חיזק והבליט את הקשר ההיסטורי והלאומי שבין חג הפסח לחג השבועות; בין יציאת מצרים ובין מעמד הר סיני ומתן התורה. וחמישים הימים – שבעת השבועות – שבין פסח לשבועות קיבלו משמעות היסטורית, כתחליף לתוכן החקלאי שאיבד את משמעותו בתקופת הגלות.

חג שבועות - עצרת

בתקופת המשנה והתלמוד נוסף לחג השבועות שם נוסף – עצרת. שם זה מחזק את הקשר שבין חג הפסח לחג השבועות: חג השבועות נחשב לסיום, ליום האחרון, של חג הפסח – כפי שחג שמיני עצרת הוא היום האחרון של סוכות.