יעקב עמדן (1697-1776)

כללי

רב ומנהיג מן הבולטים ברבני גרמניה במאה ה- 18. היה בקי גדול בתחומי היהדות ובעל ידע במדעים ובשפות – תופעה לא רגילה בקרב רבנים בני דורו באירופה.
הרב יעקב עֶמְדֶן נודע במלחמתו נגד בשַבְּתָאוּת,¹ ובעניין זה גם ניהל ויכוח חריף עם הרב יהונתן אייבשיץ שעסק בקבלה ונחשד בשבתאות.
יעקב עמדן כתב ספרים רבים, ובהם מהדורה לסידור התפילה עם פרשנות ופירוט המנהגים.

הרב יעקב עמדן – ורעיון הסובלנות

החברה היהודית המסורתית בגרמניה של המאה ה- 18 לא גילתה עניין בהשכלה ולא ביקשה את חברתם של משכילים נוצרים. אבל גם בקרב היהודים המסורתיים בגרמניה נשמעו דיעות של סובלנות כלפי לא יהודים – כלפי הנוצרים והנצרות. אחד מהם היה הרב יעקב עמדן, שהתמודד עם רעיונות ההשכלה וגם הגיב על סימני הסובלנות שגילו הנוצרים כלפי היהודים.
וכך מתאר הרב עמדן את היחסים בין הנוצרים (והמוסלמים) ובין היהודים:
"חכמי אדום וישמעאלים, המלמדים זכות עלינו בכל דור, מחמת (=בזכות) שיתוף התורה האלוהית²… ואף-על-פי שכמה וכמה מהטיפשים עמדו עלינו לעלותנו… גם טרפו רבים מאתנו בעלילות שקר, …עמדו פיקחים שבהם כאריות נגד הקמים עלינו לרעה, בפרט חכמי [ה]נוצרים, החוקרים תמיד אחר האמת, מצאו שאין עלינו אשם (=אַשְׁמָה) בהיותנו מתחזקים לשמור… תורת אלוהינו…
על כן היו למחסה (=למגן) לנו, ותיחשב להם לצדקה." (לחם שמים – פירוש על המשנה, דף מא.)³

בדבריו של יעקב עמדן יש ביטוי לרעיונות ההשכלה, ובתוכם לרעיון הסובלנות בין הדתות. רעיון הסובלנות היה מבוסס על ערכים אנושיים כלליים, אך הרב עמדן מבסס את הסובלנות בין הדתות על בסיס דתי – על המורשת הדתית המשותפת ליהדות, לנצרות וגם לאסלאם.