מועדי ישראל: מבוא

מועדי ישראל הם חוט השדרה של התרבות הישראלית בת זמננו. בלוח השנה שלנו משובצות חופשות חגים, המשותפות לכל פלגי החברה הישראלית. דומה שאין תופעה יהודית אחרת שיש לגביה הסכמה כה גדולה בין כל זרמי היהדות… ואולם, בתוך הזרמים השונים יש חילוקי דעות מרובים על דרך חגיגתם של אותם החגים, ואפילו על מהותם ומשמעותם. יש מדגישים את הצד ההיסטורי-הלאומי של שלוש הרגלים; אחרים מדגישים את צדדיהם הדתיים-הרוחניים; ואילו אחרים מדגישים את אופיים החקלאי. גם הימים הנוראים, שבהם נראה הצד הרוחני עיקר, קיבלו משמעות של ימי סיכום וחשבון נפש, ומשמעות זו מעניקה להם חשיבות גם אצל מי שאינו מכיר במשמעותם הדתית כימי דין.

אנו נתונים היום בתוך תהליכים היסטוריים המשפיעים על הדרכים שבהן אנו חוגגים את מועדינו. ברם [אך] אנשים הנתונים בתוך תהליכים היסטוריים אינם חשים אותם; מתוך עיסוקם בהווה, הם אינם מרגישים שהם משתתפים בתהליכים שהתחילו בעבר ומתקדמים לעתיד בלתי ידוע. אחד הטעמים [הנימוקים] שאנחנו מרבים לעסוק במחקרים היסטוריים הוא, כדי שנראה גם את התקופה שלנו בראייה היסטורית: כדי שמתוך לימוד העבר נראה באיזה כיוון אנו צועדים לקראת העתיד. לכן יש חשיבות גדולה לעמוד על ראשיתם של מועדי ישראל – כדי לראות את דרכי עיצובם וכיווני השתלשלותם.

מתוך בדיקת העבר רואים אנו, שהחגים שימשו דבק המלכד את עם ישראל. אך יחד עם זה – בחגים התבלטו היסודות המפרידים בין חלקי העם. לכל אורך הדרך נראה מחלוקות עקרוניות¹… בין המחלוקות היו עניינים שהיו להם השלכות על חיי כל אחד ואחד מישראל, כגון – דרכי קביעת לוח השנה… בכל המחלוקות, הייתה תמיד התנגשות בין העמדה העקרונית [שהייתה במחלוקת] לבין הרצון לשמור על אחדות עם ישראל.
– – – – –
ראשיתם של רוב מועדי ישראל נעוצה בתקופת המקרא. המחקר ההיסטורי על דרכי עיצובם חייב להתחיל אפוא מן הבסיסי המקראי. אך המקרא עצמו אינו מספק לנו ידיעות מרובות על דרכי חגיגתם בפועל של המועדים… מעבר למה שנאמר… בתורה. מחקר החגים בתקופת המקרא מתבסס, בחלקו הגדול, על מחקר העולם העתיק שמחוץ למקרא, תוך ניסיון להסיק ממנו על דרך ההשוואה למה שהתרחש בעולם המקראי. עבודה מקיפה ומסכמת בנושא זה נעשתה במסגרת האנציקלופדיה המקראית, והערכים הרלבנטיים נלקטו והושלמו בסדרת "ספריית האנציקלופדיה המקראית".²
– – – – –