מסורת הפיוט

שני פיוטים עומדים במוקד התכנית. הפיוט שחיבר רבי ישראל נג'ארה – אחרון הפייטנים הגדולים של ימי-הביניים – והפיוט שחיבר רבי דוד בוזגלו – אחרון הפייטנים הגדולים של יהדות מארוקו (ואביו המנוח של מאיר בוזגלו).

400 השנה המפרידות בין שני הפיוטים, חושפות את התמורות שעברה מסורת-הפיוט, אך גם את מה שהיא שימרה לאורך הדורות. אבי אלקיים הביע הזדהות עם הפיוט של ישראל נג'ארה על שום אופיו האקסטאטי, והסתייג מן הפיוט של דוד בוזגלו על שום אופיו המאופק. ואילו מאיר בוזגלו טען כנגד האקסטאזה ובעד הריסון והענווה, שאותם ביטא אביו.

מקור נלמד: פיוטים של ר' ישראל נג'ארה ור' דוד בוזגלו

משתתפים: ד"ר מאיר בוזגלו, ד"ר אבי אלקיים

שישו צהלו/ ר' ישראל נג'ארה

שִׂישׂוּ צַהֲלוּ רַנְּנוּ בָּא זְמַן הַיְּשׁוּעָה
וְקוֹלְכֶם שְׂאוּ וַעֲנוּ בְּקוֹל שׁוֹפַר תְּרוּעָה
לֹא תוֹסִיפוּ עוֹד תִּתְעַנּוּ לֹא תִהְיֶה נְגוּעָה
עֲדָתִי אָשׁוּב אָרִיחַ עוֹלָתְכֶם מִנְחָה רְצוּיָה
הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

מקומך אל תנח / ר' דוד בוזגלו

מְקוֹמְךָ אַל תַּנַח שֵׁב לְךָ בֵּין הַשְּׁפָלִים
כִּי רָם קוֹמָה יִשַּׁח וּנְפִילִים הָיוּ לִנְפָלִים
וּבֵית גֵּאִים יִסַּח חִישׁ וְנָסוּ הַצְּלָלִים
כִּי יוֹם לַשּׁוֹכֵן שְׁחָקִים עַל כָּל עֲנָקִים
וְעַל כָּל שׁוֹכְנֵי עֲמָקִים מִי לְהַשְׁפִּיל מִי לְהָקִים

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ קוּם וּנְהַג לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא
וּלְדַל וָהֶלֶךְ הִלָוֵה וּבְלָשׁוֹן רַכָּה
וְכָל גָּאוֹן הַשְׁלֵךְ שֹׁרֶשׁ כָּל פֶּגַע וּמַכָּה
אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא רַע הַמַּעֲשֶׂה
לָכֵן קוּם נָא וְהִתְרַצֵּה אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא

לִקְצַת הָאֲרָקֵים יַבִּיט בְּעָצְמָה
וִישַׁלַּח בְּרָקִים יֵלְכוּ בְּחָכְמָה
יָפוּצוּ אֲפִיקִים בִּדְבַשׁ וְחֶמְאָה
תִּמָּלֵא אֲדָמָה מִמֶּגֶד גְּבוֹהִים
כִּי גָּדוֹל ה' עַל כָּל אֱלֹקִים