מסכת בבא קמא פרק ח משניות א-ז

משנה א

החובל בחברו, חייב עליו משום חמישה דברים–בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובבושת.

• בנזק כיצד: סימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רגלו–רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר, כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
• בצער: כוויו בשפוד או במסמר, אפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה–אומרים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול, להיות מצטער כך.
• ריפוי: הכהו, חייב לרפאותו. עלו בו צמחין–אם מחמת המכה, חייב; ושלא מחמת המכה, פטור.
  חייתה ונסתרה, חייתה ונסתרה–חייב לרפאותו; חייתה כל צורכה, אינו חייב לרפאותו.
• שבת: רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין, שכבר נתנו לו דמי ידו ודמי רגלו.
  בושת: הכול לפי המבייש, והמתבייש. המבייש את הערום, המבייש את הסומא, והמבייש את הישן–חייב; וישן שבייש, פטור. נפל מן הגג, והזיק ובייש–חייב על הנזק ופטור על
• הבושת: שנאמר "ושלחה ידה, והחזיקה במבושיו" (דברים כה,יא)–אינו חייב על הבושת, עד שיהא מתכוון.

משנה ב

זה חומר באדם מבשור, וחומר שוב באדם מבשור–שהאדם משלם את הנזק, ומשלם דמי ולדות; ושור אינו משלם אלא הנזק, ופטור מדמי ולדות.

משנה ג

המכה אביו ואימו ולא עשה בהן חבורה, החובל בחברו ביום הכיפורים–חייב בכולם. החובל בעבד עברי, חייב בכולם–חוץ מן השבת, בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים, חייב בכולם; רבי יהודה אומר, אין לעבדים בושת.

משנה ד

חירש שוטה וקטן, העבד, והאישה–פגיעתן רעה. החובל בהן, חייב. והם שחבלו באחרים–פטורים, אבל משלמין לאחר זמן: נתגרשה האישה, ונשתחרר העבד–חייבין לשלם.

משנה ה

המכה אביו ואימו ועשה בהן חבורה, החובל בחברו בשבת–פטור מכולם, מפני שהוא נידון בנפשו. והחובל בעבד כנעני שלו, פטור מכלום.

משנה ו

התוקע לחברו, נותן לו סלע; רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, מנה. סטרו, נותן לו מאתיים זוז.
לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באוזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו הרוק, העביר טליתו ממנו, ופרע ראשה של אישה–נותן ארבע מאות זוז. הכול לפי כבודו.
אמר רבי עקיבה, אפילו עניים שבישראל–רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקוב. מעשה באחד שפרע ראשה של אישה, ובאת לפני רבי עקיבה, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו, רבי, תן לי זמן, ונתן לו.
שימרה עומדת על פתח חצרה, ושיבר את הפך לפניה, ובו איסר שמן; וגלתה את ראשה, והייתה מטפחת ומנחת על ראשה. והעמיד לה עדים, ובא לפני רבי עקיבה; אמר לו, רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו, לא אמרת כלום: שהחובל בעצמו–אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שחבלו בו, חייבין. הקוצץ את נטיעותיו–אף על פי שאינו רשאי, פטור; ואחרים שקצצו את נטיעותיו, חייבין.

משנה ז

אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו, עד שיבקש ממנו, שנאמר "ועתה, השב אשת האיש כי נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה" (בראשית כ,ז). ומניין שלא יהא המוחל אכזרי, שנאמר "ויתפלל אברהם, אל האלוהים" (בראשית כ,יז).
האומר סמא את עיני, קטע את ידי, שבר את רגלי–חייב; על מנת פטור, חייב. קרע את כסותי, ושבר את כדי–חייב; על מנת פטור, פטור. עשה כן לאיש פלוני, על מנת פטור–חייב, בין בגופו בין בממונו.