מעגלי דיון "אלטנוילנד"

מעגל ראשון: הסטריאוטיפים - דמות היהודי באירופה של המאה ה-19

סטריאוטיפ חזק שרווח באירופה של המאה ה-19 הוא הזיהוי של הגבריות היהודית עם נשיות. אותו סטריאוטיפ, שמקורו בתפישות אנטישמיות שהלכו והתרבו, כמו זכה למשנה תוקף כשיהודים עצמם (וביניהם מובילי דעה ודעת, כמו פרויד, למשל) הפנימו את הדעות הללו. על פי מיכאל גלוזמן, מחברו של הספר "הגוף הציוני", הרצל היה אף הוא קורבן לאותן דעות. במאמר "אלטנוילנד כאוטופיה מגדרית ומינית" המופיע בספר, מגדיר גלוזמן את "אלטנוילנד" כניסיון של הרצל להסיר מעצמו את הדימוי הנפוץ, באמצעות בדיית עלילה שאינה אלא מסע לתיקון הגבריות של הגבר היהודי- ציונות על פי הרצל ("מדינת היהודים") כמעין פתרון אפשרי ל"מצבו" של הגבר היהודי. רשמים נוספים להשפעת הרטוריקה האנטישמית על הרצל מביא דניאל בויארין במאמרו "נשף המסכות הקולוניאלי". לפי בויארין, במחזה שכתב הרצל בשם "הגטו החדש", "הרצל אימץ את הסטריאוטיפ המרושע ביותר של שנאת היהודים, אך השתמש במהלך הפסיכולוגי הקלאסי של פיצול , כדי להפריד את עצמו מהם. לטעמו, היו שני סוגי יהודים בעולם: היהודים האמיתיים, כדוגמת יעקב סמואל (גיבור המחזה, בן דמותו של הרצל, מ"ש)- גבריים, אנשי כבוד, נלחמים בדו-קרב,היהודים האחרים(כמו הסוחר ויינשטיין) מעוקמים, שפלים ובזויים, פחדנים… פסיביים, קוויריים ונשיים". יחד עם זאת, לאחרונה מתרבות הקריאות ביצירותיו של הרצל שבניגוד לבויארין מדגישות את יחסו האוהד של הרצל אל יהודי מזרח אירופה שנושאים את חותם הסטיראוטיפים היהודיים. יתירה מזאת, החוקרים כמו יגאל שוורץ בניתוחו לרומן "אלטנוילנד" [בספרו "הידעת את הארץ שם הלימון פורח"] וחזקי שוהם במאמרו על "הגטו החדש" ["איך נראה יהודי?"] מדגישים כי דווקא היהודים המזרח אירופיים שלא מתביישים בזהותם היהודית הם נושאי התקווה הגדולה אצל הרצל לשיחרור משיעבוד לסטריאטיפים ולתיקון של מצב היהודים.

נקודות לדיון:

א. נסו להבין:

• כיצד פועלים הסטריאוטיפים בחברה?
• מי יוצר אותם?
• כיצד ניתן להתנגד להם?
• האם קורה שהקורבנות עצמם, אלו אשר נגדם פועלים הסטריאטיפים, מפנימים ומנציחים אותם?

הביאו דוגמא למאבק יעיל בסטריאטיפים. נסו לשער כיצד חלחל סטריאוטיפ נלוז על אופיים הפגום של היהודים לתודעתם של אינטלקטואלים יהודים, כמו הרצל ופרויד.

ב. האם ניתן להזדהות עם התחושות שחש הרצל, ועם הפנמת הסטריאוטיפ על ידו?

ג. נסו לשער: מה היה המשקל של מניעים פסיכולוגיים (כמו חיפוש המקלט מפני הדימוי העצמי השלילי) בהתהוות החזון של מדינת היהודים אצל הרצל?

ד. ערכו השוואה בין הסטריאוטיפ היהודי ד'אז והסטריאוטיפ הישראלי נכון להיום.

מעגל שני: מקורות החזון - שיקולים אישיים מול פעולה חסרת פניות לטובת הכלל

פרידריך לבנברג, גיבור ספרו של הרצל "אלטנוילנד", הוא צעיר יהודי משכיל שאינו מוצא את מקומו בחוגים התרבותיים של החברה הוינאית וכן בקרב היהודים בני דורו. פרידריך, דמות בדיונית אותה כפי הנראה ברא הרצל בצלמו, חש דחוי ומדוכדך וקרוע זהות.

תחושות ורגשות שליליים אלו היו מנת חלקו של הרצל בשנים שקדמו לכתיבת "אלטנוילנד", אז הרצל חש בחסך בהכרה ובהערכה מקצועית על פועלו כמחזאי (להבדיל מהערכה הרבה לה זכה כעיתונאי). במציאות, כמו בספר, רעיון מדינת היהודים זוכה ללעג בקרב אנשי החברה היהודית הגבוהה כאשר הרעיון הנועז מוצג בפניה (אותה הוא מתאר בספר כחברה בורגנית דשנה ונהנתנית, שטחית ותאבת בצע). "אלטנוילנד", איפוא, מוכרחה להיות יצירת המופת שלו (ומדינת היהודים- חברת המופת שלו). בספר, כמו גם במציאות.

במאמר ביקורת תחת השם "אלטניילנד", מאשים אחד העם את הרצל בחוסר מקוריות בעניין הכפר השיתופי האוטופי. אחד העם טוען כי רעיונו הציוני של הרצל מקורו בניסיון להתחנף לאירופאים. הן בניסיון להיחשב לאיש רוח אירופי פורץ דרך, והן בשל הדרך עצמה – מעבר יזום של יהודים אל מחוץ לאירופה, אל מולדת שתהווה להם את משכנם הבלעדי.

נקודות לדיון:

א. נסו לשער:

• מה הניע את הרצל בניסיון למימוש חזונו?
• האם מניע אישי, או טובת הכלל?

ב. האם ניתן בכלל לנתק ביניהם?

ג. האם שניהם אותנטיים?

ד. האם המניע האישי הזין את המניע הלא אישי, או שמא להפך? או, גם וגם?

מעגל שלישי: "אם תרצו אין זו אגדה" - ברור נושא כוח הרצון

"אם תרצו אין זו אגדה" הוא המשפט המזוהה ביותר עם הרצל. משפט אופטימי, מן הזן המחדיר אמונה. מן הסוג המייחס חשיבות יוצאת דופן לתכונה המכוננת של כוח הרצון ושל התשוקה. לא בכדי נאחז הרצל ברעיון המדינה היהודית במה שניתן לכנות כאובססיביות. גם כשזכה לקיתונות של ביקורת ובוז. גם כשנראה שהיה ההולך היחיד נגד הזרם. גם כשהיומרה שלו פורשה כיוהרה.

ביטוי לכוח הרצון של הרצל מביא עמוס אילון, בביוגרפיה "הרצל" (עמ' 15): "הוא הקים וקיים, בכוחות עצמו כמעט, תנועה אשר בתום יובל שנים, באמצעות "תנודת עמים" חדשה של מנודים ואידיאליסטים, הביאה לתקומתה של מדינת ישראל (…) הוא חישל את הכלים שיוציאו את הציונות אל הפועל, שכן פוליטיקה עניינה כוח. יש מאין יצר תחילה אשליה של כוח, ולאחריה את עצם הכוח שעתיד היה לאפשר לימים את שיבת ציון".

נקודות לדיון:

א. מה בין כוח רצון לבין תשוקה?

ב. האמנם, אם נרצה אין זו אגדה?

ג. על משמעויות שליליות של כוח רצון ואמונה עיוורת.