מצוות כפרת עוונות – חובות שבין אדם לאלוהיו
שלוש הדתות קבעו דרכים המאפשרות לאדם לשוב לדרך הישר לאחר ביצוע עבירות. לתהליך התשובה כמה שלבים: הודאה בחטאים ופירוטם, הבעת חרטה והבטחה שלא לחטוא עוד, וביצוע מעשים המכפרים על החטא.
ביהדות
בתקופה שבית המקדש היה קיים בה, היה אדם שחטא מקריב קורבן, ובמהלך הקרבת הקורבן היה מתוודה על חטאו במילים "חטאתי, עוויתי, פשעתי". לאחר מכן היה מפרט את חטאיו בפני האל, בתפילה אישית, ואומר: "חזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי".
מאז חורבן בית המקדש וביטול הקרבת הקרבנות הפכה התפילה לאמצעי המרכזי לבקשת מחילה. ההלכה קבעה, כי חובת ההודאה בחטאים – הווידוי- חלה על הכול בכל יום. זאת הסיבה לכך, שלתפילה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום הוכנסו נוסח הווידוי ובקשת הכפרה.
בנוסף, יוחדו ימים מסוימים בשנה לחשבון נפש, וידוי ובקשת מחילה: ימי ראש השנה, החלים ביום הראשון והשני חודש תשרי; יום הכיפורים, החל בעשרה בתשרי; והימים שביניהם, הקרויים "הימים הנוראים" או "עשרת ימי תשובה".
יום הכיפורים הוא היום שהיהודי מכפר בו על רוב חטאיו על-ידי מילוי חובת התפילות והצום, הבעת חרטה והתחייבות בפני האל להימנע מלחטוא להבא. חובות אלה אינן מכפרות על חטאים שבין אדם לחברו, ולכן אדם שחטא כלפי אדם אחר חייב גם לבקש את סליחתו של הנפגע, כתנאי לקבלת מחילה מן האל.
בימים שלפני יום הכיפורים נהוג גם להקפיד במצוות, לתת צדקה לעניים ולהרבות בעשיית מעשים טובים; זאת, בתקווה שמעשים אלה יכפרו על חטאים שנעשו במהלך השנה.
בנצרות
בזרם הקתולי והאורתודוכסי בנצרות חייב כל מאמין להיטהר מחטאיו לפחות פעם בשנה, באמצעות סקרמנט הווידוי. המאמין כורע על ברכיו בתא מיוחד, מפרט את העבירות שעשה, מביע חרטה ומבטיח שלא לחזור עליהן. בחלקו השני של התא יושב כוהן הדת ומקשיב לו. על כוהן הדת לשמור את דברי המתוודה בסודיות מוחלטת.
הכוהן מוסמך לטהר את המאמין מחטאיו, אם ישוכנע בכנות החרטה שהביע. לעתים מטיל כוהן הדת על המאמין חובות שבאמצעותם יכפר על חטאיו- כגון תפילות, צומות ועשיית מעשים למען הזולת. לחוטא מותר לשלם לנזיר כדי שיבצע במקומו את העונשים שהוטלו עליו.
התנועות הפרוטסטנטיות, שהופיעו במאה ה-16, אינן מקבלות את חובת הווידוי, מתוך התפיסה שאין להטיל על הנוצרי חובה שאין לה סימוכין בכתבי הקודש .
באסלאם
בקֻראן מפורטות דרכים לכפרה על חטאים שונים. לדוגמא, על אי עמידה בשבועה מכפר המוסלמי באמצעות הזנת עניים, שחרור עבד או צום. החובה לכפר על חטא זה מופיעה בקראן: " לא יגנה אתכם אלוהים אם תישבעו בהיסח הדעת, אבל יגנה אתכם אם תישבעו בכוונה תחילה. למען יכופר לאדם, עליו להאכיל עשרה נזקקים מן הרגיל אשר תאכילו בו את בני ביתכם, או לדאוג לכסותם או לשחרר עבד, ואשר אין ידו משגת, יצום שלושה ימים. זו כפרת שבועותיכם אם תישבעו , על כן קיימו שבועותיכם. כך יבאר לכם אלוהים את אותותיו למען תכירו טובה." (סורת השולחן הערוך-5 פסוק 89).
על חטא אחד לא ניתן לכפר- זהו חטא עבודת האלילים.