קדיש – מאמר על מקורות תפילת הקדיש

קדיש

אביגדור שנאן חותם את מאמרו על הקדיש:

"במקום שאין מילים היכולות לבטא את גודל הכאב ולהגיב על התופעה הבלתי נתפשת של
המוות, תבואנה מילים בלתי מובנות כדי למלא את החלל העצום, ולו במעט".

בכך, שנאן מבטא את התפקיד שממלאת תפילת הקדיש בזמן של אובדן של אדם קרוב כפי שאנו מכירים אותה כיום.

תפילה I צלם: אורן דהן

מספר אפיונים מייחדים את הקדיש מתפילות אחרות: התפילה כולה היא בשפה הארמית, התפילה קיימת בוריאציות שונות ובהקשרים שונים כגון בסיום לימוד, כמעבר בין חלקים שונים של התפילה ובלוויות. בכל התפילה שמתייחסת לאלוהים וגדלותו, לא מוזכר שמו של אלוהים באופן מפורש. התפילה כוללת את "ואמרו: אמן" המסמנת לקהל מתי לומר אמן.

על מנת להבין את שורש ייחוד תפילה זו חוקר שנאן את מקורותיו הקדיש בכתובים ומציין כי התפילה לא מוזכרת במקרא, ולא במשנה (למרות שיתכן שכבר אז נאמרה התפילה וזאת ניתן לדעת מתוך תאור שנמצא בברית החדשה), אלא רק בתלמוד. מהמוזכר בתלמוד ניתן ללמוד כי הקדיש נאמר בהקשר של דרשה ציבורית בבית כנסת ובבית מדרש. תיאור זה מעיד על כך שהתפילה בראשיתה הייתה ספונטנית ולא חלק מתפילות החובה ובכך ניתן להסביר מאפיינים בולטים של הקדיש – אמירתו בארמית (שהייתה השפה המדוברת), הפניה לקהל "ואמרו אמן" (כדי לסמן מתי לומר אמר שכן לא היה נוסח קבוע) והעדר שמו של ה' בתוך התפילה (בניגוד לתפילות הממוסדות).

מאוחר יותר נזכר הקדיש בהקשר של קבורה וכנראה התבסס במאות 11-12 באשכנז, מתוך צורך להתמודדות עם טראומות ואובדן בפרעות ומסעות הצלב.

התפתחות תורות סוד סייעו להתבססות המנהג מתוך תפיסה כי התפילה מסייעת לנפש המת למצוא את מקומה אל העולם הבא.

כך התפתחה התפילה מתפילה ספונטנית בהקשר של לימוד ותפילה למנהג מבוסס וידוע בהקשר של קבורה ואבל.

למאמר "יתגדל ויתקדש" באתר הזמנה לפיוט