ג'ו ג'ייקובס (1896–1940)

אחד האנשים המשפיעים בהיסטוריה של ענף האגרוף אף שלא היה מתאגרף אלא אמרגן פשוט ששינה את חוקי המשחק והפך את האגרוף ל"ביזנס" הספורטיבי המשגשג של תחילת המאה העשרים.

בשנות התבגרותו לא ידע ג'ייקובס הרבה על התחום, ואפילו לא נמשך אליו במיוחד. אבל ג'ייקובס הגיע במקרה לקרב במדיסון סקוור גארדן, ודַי היה לו בקרב זה כדי להתאהב בספורט ולהבין שאפשר "לעשות כאן כסף טוב". המתאגרף הגדול הראשון שעבד עמו היה הגרמני מקס שמלינג, שהעפיל לקרב על אליפות עולם האִגרוף רגע לפני שעלה היטלר לשלטון. "אסור שיעבור יום אחד בלי שתהיה בעיתון", אמר ג'ייקובס לשמלינג, ונותר נאמן להכרזתו זו בכל האמצעים. הוא לא בחל אף ברמאות לשמה, והביא לפסילה בלתי מוצדקת של אחד מיריביו של שמלינג כאשר כמעט הפסיד שמלינג בקרב.

הענף טרם פגש עד אז באישיות כזו. בשנת 1935 ג'ייקובס טס עם שמלינג לקרב בהמבורג. הגל הנאצי כבר סחף את גרמניה, ולאחר שניצח שמלינג את סטיב האמאס בירכו אותו 25 אלף צופים בשירת ההמנון הגרמני ובהצדעה במועל יד. ג'ייקובס נבוך לרגע, אך אז הניף אף הוא את ידו. "אחרי כמה שניות הוא הסתכל אלי וקרץ", סיפר לימים שמלינג. הגרמנים נדהמו לראות את היהודי עם הסיגר מחייך ומבזה את המנונם. השלטון הנאצי לא אהב את הנוכחות של ג'ייקובס סביב המתאגרף המצטיין והיטלר ציווה על שמלינג להיפטר ממנו. המתאגרף שלח מכתב לראשות הרייך: "משרד הספורט של הרייך שלח אליי מכתב ובו הודיעו לי כי עלי להיפרד מג'ו ג'ייקובס, מנהלי מאז שנת 1928… אני זקוק לג'ו ג'ייקובס. אני חייב לו את כל הצלחתי באמריקה".

בניו יורק זכה ג'ייקובס לקיתונות של שנאה מאת יהודים וחובבי אִגרוף אחרים, אך היה גם לחביבה של התקשורת הן בזכות הקרבות שארגן, שהיו הגדולים בתקופתם, הן בזכות הכותרות שסיפק לה באנגלית רצוצה ומלאה בשגיאות. רבות מהן נכנסו לפנתאון האמריקני: מ-"We wuz robbed" – משפט שהיה לסמלו המסחרי, וכלה ב-"I should have stood in bed" – משפט שאמר כשאליפות העולם בבייסבול נערכה במזג אוויר חורפי. ג'ייקובס נפטר מדום לב לאחר שנים של שתיית אלכוהול ועישון סיגרים.