ראש השנה – מקורותיו של החג

"ראש השנה היהודי חל, לפי הלוח העברי, בא' בתשרי. אמנם בצדו יש עוד "ראש שנה" אחד, "אזרחי " החל ביום 1 בינואר. החיים הרגילים של רוב הציבור בישראל מתנהלים בדרך כלל לפי הלוח האזרחי, אבל לראש השנה נשמר עדיין מעמד מיוחד, לא רק בציבור הדתי, שלגביו הוא היום הראשון ל"ימים הנוראים" ימי חשבון הנפש והכפרה על החטאים, כי אם גם בציבור החילוני.

ראש השנה מסמן את ההתחדשות – סוף עונת החופשות והשיבה לעבודה, תחילתה של שנת הלימודים, ראשיתו של השינוי במזג האוויר, בשורת הגשם, התחדשות הטבע, הצמיחה, הלבלוב והפריחה. לרבים הוא יום של חשבון נפש והחלטה לפתוח "דף חדש" ולהיעשות לאדם אחר, טוב יותר.

מנהג משלוח ה"שנות טובות" שהתקבל גם הוא בציבור החילוני, מדגיש גם את תחושת ההתחדשות ואת רצון השיפור וגם את הרצון להשפיע על הגורל. מכל הבחינות האלה יש כאן מזיגה נאה של המשמעות הדתית של ראש השנה עם המשמעות הנפשית הפנימית שיש לו בשביל האדם היהודי החילוני.

יש סברה כי מציאות דומה של קיום שני "ראשי שנה" במסורת העתיקה, מקורה בזמנים קדומים. כמו בעריה של מסופוטמיה, גם בארץ נחוג ראש השנה פעמיים, באביב ובסתיו, בניסן ובתשרי, שבהם מתחוללים שינויים אקלימיים באזור ומתחלפות העונות החקלאיות. מחודש ניסן החלו למנות את החודשים ואת שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) וחודש תשרי נחשב לראשית השנה החקלאית, אשר לפי מקורות מאוחרים היה גם ראשית השנה לענייני שמיטה ויובל וממילא גם לעניינים מעשיים אחרים הכרוכים בחיי החברה הקדומה, כגון מניין שטרות. יש גורסים כי האביב היה חגם הקדמון של רועי הצאן , והסתיו – חגם של עובדי האדמה"