רבי יוחנן וריש לקיש

המפגש בין רבי יוחנן, ראש ישיבת טבריה, לבין ריש לקיש, ראש כנופיית שודדים, הוליד חברות אינטנסיווית בין שני ניגודים: בין יופיו המעודן והקריר של רבי יוחנן, לבין עוצמתו הפראית והמחוספסת של העבריין לשעבר, החוזר-בתשובה. משיכה עזה שררה ביניהם, אך היחסים הסתיימו בקרע, בעלבון שאין לו תקנה, ובמות שניהם, בזה אחר זה, מרוב צער.

מקור נלמד:  תלמוד בבלי בבא מציעא פד ע"א.

משתתפים: גל אוחובסקי ואורית אילן.

יום אחד שחה בירדן,
ראה אותו ריש לקיש
וחשב אותו לאישה.
קפץ לירדן אחריו,
נעץ את הרומח בירדן
וניתר לצד השני של הירדן.
כשראה רבי יוחנן את רבי שמעון בין לקיש
אמר לו: כוחך לתורה,
אמר לו: יופייך לנשים.
אמר לו: אם תחזור בך,
אתן לך את אחותי שיפה ממני.
קיבל עליו.
בא לחזור לקחת כליו ולא היה יכול.

לימד אותו מקרא ומשנה
ועשה אותו איש גדול.

יום אחד היו נחלקים בבית המדרש

הסיף והסכין והפגיון ומגל יד ומגל קציר,

מאימתי מקבלים טומאה.

משעת גמר מלאכתם.

ומאימתי נגמרת מלאכתם?

רבי יוחנן אמר:

משנצרפו בכבשן,

ריש לקיש אמר:

משצחצחו אותם במים,

אמר לו:

ליסטים בלסטיותו יודע.

אמר לו:

ומה הועלת לי?

שם רבי קראו לי,

כאן רבי קרו לי

אמר לו:

לא הועלתי לך בדבר.

חלשה דעתו של רבי יוחנן,

חלש ריש לקיש.