אביגדור שנאן: אבות פרק ב משנה טז

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת,

מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר :: גם מאמרו של ר' יהושע בן חנניה עוסק בשלושה עניינים, והוא כולל רשימת דברים ש"מוציאים את האדם מן העולם".

עַיִן הָרָע :: יש להבחין בין "עין רעה" (שבה עסקנו לעיל ב, יד), שעניינה קמצנות וקנאה באחרים שיסודן ב"לב רע", ובין "עין הרע", אותו כוח מיסתורי אפל שיש ביכולתו לפגוע באדם שכלפיו מכוונים אותו. מתברר כי לפי כתבי יד טובים של המסכת שלנו דיבר ר' יהושע על "עין רעה" דווקא, אם כי יש גם הגורסים כאן "עין הרע". בין כך ובין כך עדיין יש לשאול: מה מביא לקיצור חיי האדם, האם "עין הרע"/"העין הרעה" שנותנים בו, או שמא "עין הרע"/"העין הרעה" שהוא נותן באחרים? ונראה לפי ההמשך – העוסק גם ביצר הרע שבאדם – שמדובר בקנאה מרושעת שהוא מפנה כלפי האחרים.

וְיֵצֶר הָרָע :: על חלק מסית ומדיח זה שבאישיותו של האדם ראו להלן ד, א.

וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת :: צורת הסמיכות עשויה אף היא להתפרש לשני כיוונים: שנאה ששונא אדם את הבריות, או שנאה ששונאות הבריות אותו, ונראה לפרש כדרך הראשונה.

מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם :: שלושה עניינים אלו מקצרים את חיי האדם ומביאים להקדמת מותו. בדוחק אפשר היה לפרש שאין הכוונה למוות ממש, אלא לאובדן טעם החיים ומשמעותם, אבל הביטוי "לצאת מן העולם" נפוץ בספרות חז"ל ומשמעותו בפירוש מוות פיסי (ראו למשל: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא" [בבלי, בבא מציעא קז ע"א]). על כן יש לומר, שכל אדם המקנא ברכוש האחרים ובהצלחתם, מי שיצרו הרע מסית אותו למעשים רעים ומי ששונא את בני האדם – יאבד את טעם החיים ויקמול עד מהרה.

טפו טפו טפו בלי עין הרע
פשר לומר כי האמונה בעין הרע (ובארמית: "עינא בישא") היא האמונה (התפלה) הנפוצה ביותר בקרב בני האדם, ובעם ישראל בכלל זה. אם אין לה ביטוי ברור במקרא, היא עולה יפה על פני השטח בספרות חז"ל. כך, למשל, נקבע כי מתוך כל מאה אנשים ההולכים לעולמם, תשעים ותשעה מתים כתוצאה מעין הרע (בבלי, בבא מציעא קז ע"ב). ההנחה היא כי מבט של קנאה משולב ברשעות ורוע מסוגל לפגוע במי שמביטים בו, שכן העין היא חלון לנפש ודרכה יוצאים מן המתבונן כוחות בעלי יכולת לפגוע באחר (בדומה לקללה, אלא שזו יוצאת מן הפה). התלמוד גם מציע דרך מעשית כדי להתמודד עם החשש מפני עין הרע (בבלי, ברכות נה ע"ב): מי שחושש מעין הרע, יאחז את אגודל ידו הימנית בידו השמאלית ואת אגודל ידו השמאלית בידו הימנית ויאמר "אני, פלוני בן
פלוני, מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע", ומובטח הוא שלא ייפגע. יסוד הדברים במסורת תלמודית (בבלי, ברכות כ ע"א) הדורשת את ברכת יעקב ליוסף, "בן פורת עלי עין" (בראשית נ, כב), כמלמדת כי "זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם".
גם במאה העשרים ואחת יש לעין הרע מהלכים, ובציבור מתהלכים עשרות מתכונים להסרת עין הרע, החל מריטואלים מסובכים אשר כוללים עיני תרנגולים, עפר מבית הקברות, קערות מים ושמן, שערות חמור וסוגים שונים של קמעות, וכלה בפעולות פשוטות יחסית כמו שינון הפסוק המקראי: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין", רכישת "חמסות" ופיזור שום ובצל בכל חלקי הבית. כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי ארצות האיסלאם לצבוע את
מזוזות הדלת בכחול. יהודים יוצאי אשכנז נוהגים להוסיף את המילים "בלי עין הרע" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. על פי אמונה זו כל אדם יכול להיפגע מ"עין הרע", גם אם לא ידוע מהיכן היא מגיעה, אך אנשים יפים ומוצלחים במיוחד עלולים להיפגע ולסבול יותר ולכן כדאי להם להיזהר, לא להתפאר בציבור בכישרונותיהם או ביופיים וכן לשמור את הצלחתם לעצמם. המדרש (תנחומא, כי תשא לא) יודע לומר כי הלוחות הראשונים שניתנו בהר
סיני נשברו, מכיוון שהם ניתנו ברעש גדול ובפומבי ולכן שלטה בהם "עין הרע". הלוחות השניים, לעומת זאת, ניתנו בצנעה ועל כן נשמרו ושרדו.
אם חס ושלום – חמסה חמסה חמסה, טפו טפו טפו – הוטלה עליכם בידי מישהו עין הרע, ניתן לבטלה בנקל על ידי ענידת חוט אדום סביב פרק היד והליכה עמו מקבר רחל עד למרכז ירושלים (עניין אחרון זה נזכר בתוספתא [שבת ו, א] כסוג של עבודה זרה) או על ידי רחצה באמבטיה של בירה לבנה. בדוּק ומנוסה.