אביגדור שנאן: אבות פרק ד משנה ב

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.

שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר :: ועל חכם זה ראו במשנה הבאה. מאמרו של בן עזאי כולל המלצה לדרך חיים ראויה מבחינה דתית ונימוקה בצידה.

הֱוֵה רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה :: על האדם למהר ולקיים את כל המצוות, קלות וחמורות גם יחד, בזריזות וברצון. בנוסחים רבים של המסכת חסרה תיבת "כבחמוּרה", ונראה שהיא נשתרבבה לכאן בידי מעתיקים ממאמר דומה (לעיל ב, א): "והוה זהיר במצווה קלה כבחמורה". כראיה לטענה זו יש לומר, כי במשפט שלפנינו היינו מצפים לנוסח "הוה רץ למצווה קלה כְּלַחֲמוּרָה [=כמו לחמוּרה]" (ולא "כבחמורה"). בהשמטת תיבת "כבחמורה" יש לפרש את דברי בן עזאי כקריאה לקיים בהתלהבות וברצון את המצוות הקלות, ומאליו ברור שכך יש לעשות גם באשר למצוות החמורות.

וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה :: ומאידך גיסא, בניגוד לריצה אל המצווה, על האדם גם לברוח מן העבירה. והולך בן עזאי ומנמק את קביעתו זו: שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה :: קיומה של מצווה אחת (בין קלה בין חמורה) מביא בעקבותיו את הזכות לקיים מצוות נוספות, וכן היפוכו של דבר: עבירה גוררת עבירה והולך האדם מן הפח אל הפחת.

וכך מודגם הדבר במדרש התנחומא (מהדורת בובר, כי תצא א) העוסק בקבוצה רצופה של מצוות בספר דברים: "מצווה גוררת מצווה מניין? שנאמר … 'כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך' (דברים כב, ח) – תזכה לבנות בית ולעשות מעקה; מה כתיב אחריו? 'לא תזרע כרמך כלאיים' (שם, פסוק ט) – [אם תקיים את מצוות מעקה] – תזכה לכרם ולזרוע שדה; מה כתיב אחריו? 'לא תחרוש בשור ובחמור' (שם, פסוק י) – תזכה לשוורים ולחמורים; מה כתיב אחריו? 'לא תלבש שעטנז' (שם, פסוק יא) – תזכה לבגדים נאים מצמר ומפשתן" וכן הלאה, ובהמשך גם ראיה לעבירה הגוררת עבירה.

ועוד מביא בן עזאי נימוק דומה לדבריו: שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה :: שכרו של מקיים מצווה אחת מתבטא גם באפשרות הניתנת לו לקיים מצווה נוספת, וכן היפוכו של דבר. הנחת היסוד של בן עזאי היא שעל כל מצווה זוכה אדם לשכר (בעולם הזה או בבא), בעוד שעל עבירותיו הוא ייענש, ומכאן שזכות היא לאדם אם קיים מצוות רבות. וראו להלן על פירוש אפשרי שונה לביטוי "שכר מצווה מצווה", שלפיו עצם קיום המצווה הוא הוא השכר הניתן לאדם על כך.

קלין וחמורין

בן עזאי מעמת בדבריו מצווה קלה מול מצווה חמורה, ועושה שימוש בשני חלקיו של צירוף מקובל בלשון חז"ל ואף בלשוננו שלנו: "קל וחומר" (או, כפי שהוא מופיע בכתבי יד רבים, "קל וחמוּר"). דומה כי הצירוף "קל וחומר" בלשון ימינו משמעו: אם בעניין מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי יהיה הדין חמור יותר. לדוגמה: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש כפל כפליים, בקנס כספי גבוה יותר ואולי אף יוטלו עליו עונשים על תנאי או אף שלילת רשיון הנהיגה. אך מסתבר שפירוש זה לביטוי "קל וחומר" איננו קולע למשמעותו הראשונית בלשון חז"ל, שם הוא מופיע כאחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן המיוחסות להלל הזקן (עליו ראו לעיל א, יב), כטכניקה של הסקת מסקנות חדשות, בהלכה ובאגדה, מתוך קריאה מדוקדקת בפסוקי המקרא. עיקרו של הקל וחומר במקורו הוא כזה: אם במקרה מסוים הדין הוא כך, הרי שבעניין אחר, החמור ממנו, בוודאי שהדין יהיה לפחות כך. ובדוגמא שהבאנו: אם על פנייה בכביש בלא איתות ייענש הנהג בקנס של 200 ₪, הרי שעל חציית פס לבן ייענש לפחות בקנס זהה, ובוודאי לא בקנס נמוך מזה. כבר בתורה מצאו חכמים דוגמא לכלל זה: לאחר שמרים, אחות אהרן, פוגעת באחיה בדברה כנגדו (ובמובן מסוים גם כנגד ה' שבחר בו), אומר ה' למשה: "ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף" (במדבר יב, יד), ופירוש הדברים: לוּ אביה, בשר ודם, היה מראה לה "פנים זועפות", צריכה היתה לשבת נכלמת ובושה שבעה ימים, "קל וחומר לשכינה" (הציטוטים מפירוש רש"י לפסוק זה), אך די אם תשב מחוץ למחנה שבעה ימים, ולא יותר מכך. לפי עיקרון זה של "קל וחומר" לומדים חכמים הלכות חדשות ומסיקים מסקנות שונות, ובמסכת אבות עצמה באות שתי דוגמאות לכך (לעיל א, ה ולהלן ו, ג).

שכר מצוה
יש מי שפירש את דבריו האחרונים של בן עזאי כאומרים, כי בעצם קיום המצווה ובעצם הזכות לקיים את המצווה כבר זכה האדם לשכר על מעשהו זה, ואל לו לבקש שכר נוסף. זו תפיסה דתית מובהקת הרואה בקיום מצוות כשלעצמן את טעמן של המצוות ואת משמעותן. והנה, לשכת עורכי הדין בישראל הקימה בשנת 2002 את תוכנית "שכר מצווה", לאור מדיניותה "לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים". הרעיון היה להעמיד עורכי דין כדי שיסייעו ללא תשלום לאותם אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שירותי ייעוץ וסיוע משפטי, וכך לאפשר להם להגן על זכויותיהם בבתי המשפט או מול רשויות המדינה השונות, כשאר אזרחי המדינה. הסיוע ניתן בתחומי המשפט האזרחי (דיני עבודה או משפחה, דיור, צרכנות ועוד) ונוטלים בו חלק למעלה מאלפיים עורכי דין מתנדבים. מאות בני אדם פנו בכל שנה אל מרכזי "שכר מצווה" וזכו ללמוד ממקור ראשון פירוש נאה לביטוי "שכר מצווה – מצווה". מסתבר כי די להם לעורכי הדין המתנדבים בתחושת השמחה והסיפוק על מעשיהם הטובים, והמצווה שהם עושים כוללת בחובה גם את השכר שהם מקבלים בגינה. אגב: "שכר מצווה" בא להציע חלופה עברית על פי המקורות לביטוי הלטיני "פּרו בּונו" – קיצור הצירוף הלטיני pro bono publico (=למען טובת הציבור) – ויפה עשתה לשכת עורכי הדין בפנותה אל מסכת אבות בבקשה לה שם עברי למפעלה הנאה.

מה משקלה של מצווה קלה?
יש לפחות שתי דרכים להבין את הביטוי "מצווה קלה", וזאת על פי הבנת שם התואר "קל(ה)". אפשר לטעון כי הכוונה למצווה שקל לקיים אותה, כיוון שאין היא כרוכה בהוצאה כספית גדולה או במאמץ פיסי מיוחד, כגון קשירת ציצית בשולי בגדים, אמירת ברכה קצרה לפני אכילת פרי או – וזו דוגמא שמביאים חז"ל עצמם – מצוות שילוח הקן (ירושלמי, פאה א, א), היינו האיסור לקחת ציפור הדוגרת על ביצים או אפרוחים יחד עם צאצאיה, או מצוות בניית סוכה "שאין בה חסרון כיס" (בבלי, עבודה זרה ג ע"א), כיוון שכל החומרים לבנייתה מצויים ממילא ברשות האדם. מצד אחר אפשר לומר כי "קל" פירושו דבר שאין מעריכים אותו כחשוב, דבר שמקלים בו ראש או מזלזלים בו מסיבות שונות. (ואכן תיבת "קל" משמשת במשמעות זו רבות בספרות חז"ל, כגון בצירוף "אל יהי הדבר הזה קל בעיניך", כלומר אל תזלזל בו.) ומה היא "מצווה קלה" במשמעות שנייה זו? דבר זה תלוי בכל אדם ובמערכת הערכים שלו, ולא ניתן לקבוע בכך מסמרות. בין כך ובין כך קורא בן עזאי למלא בחפץ לב וברצון גם את המצוות הקלות.