האם לזכור באנדרטה או במעשים?

1. לקשר בין יום השואה לבין מעורבות ומחויבות חברתית.
2. לבדוק את מהותו של המעשה הטוב לדורות.
3. לשאול שאלות על מידת היכולת של בני אדם לתת לזולתם תוך סיכון עצמם.

פתיח: כיצד אפשר להנציח את זכר הנספים?

נחלק לתלמידים פתקים ונבקש מהם להשלים את הקו החסר על פי הבנתם (הפתקים מצויים בדף הפעלה המיועד לגזירה ולחלוקה – קובץ וורד).

רוצָה אני שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים,
ציון שיראה אותו העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים.
כי מאמינה אני באמונה שלימה, שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדיכם עתיד טוב יותר, ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם והפך את החיים לגיהנום.
מקור: דוניה רוזן, ידידי היער, יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 94-93.

שלב 1: כוחם של מעשים טובים

הסרטונים הבאים מתארים ארבעה ממדליקי המשואות בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערך ב"יד ושם" בשנת תשע"ג (2013).

א. נראה לתלמידים את ארבעת הסרטונים:

מרים ליפטשר:

ברוך קופולד:

פרץ הוכמן:

אוטו דב פרסבורגר:

ב. נבקש מהתלמידים למצוא מכנה משותף בין כל הסרטונים.

שלב 2: בין דוניה למדליקי המשואות לבינינו

נקיים דיון עם התלמידים על כוחו ועוצמתו של המעשה הטוב ועל יכולתם הנדירה של מדליקי המשואה לעשות את המעשה הטוב תוך סיכון עצמם:

• מה יכולה להיות הסיבה להסתכן כדי לעשות משהו טוב?
• איפה הטוב בא לידי ביטוי במעשים שלנו ובחיינו?
• האם אנו נדרשים להקרבה כלשהי כדי לעשות את המעשה הטוב?

סיכום: מימוש צוואתה של דוניה

א. נדון בדבריה של דוניה רוזן על עשיית הטוב במקום מצבה משיש:

כיצד זה בא לידי ביטוי בחיים שלנו?

ב. נוכל לחתום את השיעור בהקראה (מלאה או חלקית) של קטע קריאה העוסק בצוואתה הרוחנית של דוניה רוזן. קטע הקריאה לקוח מתוך "ידידי היער" – ספר זכרונותיה של דוניה רוזן.

"מזיכרונותיה של דוניה רוזן על צוואתה הרוחנית", אתר האינטרנט של "יד ושם".