"להבות פשטו בארצנו"

1. סקירת מעשי הרצח שבהם נרצחו שירה בנקי וסעד ועלי דוואבשה בסוף חודש יולי 2015.
2. דיון בתופעת הקנאות הדתית.
3. קריאה למניעת ההסתה לאלימות.

פתיח

באמצע הקיץ – במהלך יממה אחת, בסוף חודש יולי – אירעו בישראל שני אירועי רצח מזעזעים. שירה בנקי, תלמידת תיכון ירושלמית, נדקרה כאשר צעדה במצעד הגאווה בירושלים. סעד דוואבשה ובנו התינוק עלי נשרפו חיים בביתם בכפר דומא, לאחר שהושלך לביתם בקבוק תבערה שהתלקח. בשני המקרים פעלו הרוצחים מתוך מחשבה מעוּותת שהם מקיימים בכך מצווה ופועלים בשם היהדות. עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, רצוי להקדיש שיעור חינוך לדיון באירועי הקיץ הקשים ובמשמעויות הנובעות מהם לגבי החברה היהודית בישראל.

חלק א: "התורה הזו דומה לשני שבילים"

נפתח את השיעור בדיון כיתתי על האופן שבו המחויבות לדת משפיעה על בני אדם דתיים. בתחילת השיעור נשאל את התלמידים:
האם המחויבות לדת גוררת אחריה מעשים טובים או מעשים רעים?
או בניסוח אחר:
האם ההשפעה של הדת על מי שמחויב לה היא השפעה חיובית או שלילית?

לאחר שיתייחסו לשאלה, נלמד יחד שני מקורות תלמודיים שרואים בתורה וביהדות מערכת מורכבת, שאינה "טובה" או "רעה" אלא היא בעלת פוטנציאל חיובי ופוטנציאל שלילי, בהתאם לשימוש שבני האדם עושים בה.

התורה הזו דומה לשני שבילים
אחד של אוּר [=אש]
ואחד של שלג
היטה בזה [=סטה מהדרך לאחד הכיוונים] – מת בָּאוּר
היטה בזו [=לכיוון השני] – מת בשלג
מה יעשה? יהלך באמצע.
(תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב, הלכה א)

היה ר' בנאה אומר
כל העוסק בתורה לשמה
תורתו נעשית לו סם חיים [=תרופה]
שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח).
[…] וכל העוסק בתורה שלא לשמה
נעשית לו סם המוות [=רעל]
שנאמר "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" (דברים לב, ב).
ואין עריפה אלא הריגה.
(תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ז עמוד א)

חלק ב: שירה בנקי ומשפחת דוואבשה

לאחר הדיון העקרוני בהשפעה של הדת על אנשים דתיים, נסקור את אירועי הרצח המזעזעים שאירעו בקיץ באמצעות צפייה כיתתית או קריאה באתרי החדשות במליאת הכיתה.

לסיקור הלוויית האב שביתו הוצת בלהבות באתר WALLA חדשות, לחצו כאן.
לסיקור האבל בעקבות הרצח במצעד הגאווה באתר YNET, לחצו כאן.

כפי שראינו במקורות התלמודיים, אנשים אלימים עלולים להקצין ולעוות את המערכת הדתית, ולמצוא בה הצדקה אף למעשים קשים כמו רצח. אמנם בימים שאחרי הרצח של שירה בנקי תלו אלמונים פשקווילים שהביעו תמיכה במעש הרצח, אך אלה עוררו סערה בקרב הציבור החרדי. וכך, למרות התנגדותו המוחלטת לקיום מצעד הגאווה בירושלים, התנער הציבור החרדי – רובו ככולו – ממעשיו של אותו רוצח קיצוני וקנאי, וגינה אותו.

חלק ג': לֶהָבוֹת פָּשְׁטוּ בְּאַרְצֵנוּ

בנאום שנשא מיד לאחר מקרי הרצח קרא נשיא המדינה לאזרחי ישראל להפסיק את ההסתה לאלימות ולרצח, אשר מאיימת על המשך קיומה של החברה הישראלית:

חֲבֵרוֹת וְחַבֵרִים,
לֶהָבוֹת פָּשְׁטוּ בְּאַרְצֵנוּ.

לֶהָבוֹת שֶׁל אַלִּימוּת;
לֶהָבוֹת שֶׁל שִׂנְאָה;
לֶהָבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה שִׁקְרִית,
מְסֻלֶּפֶת וּמְעֻוֶּתֶת.

לֶהָבוֹת הַמַּתִּירוֹת
שְׁפִיכוּת דָּמִים;
בְּשֵׁם הַתּוֹרָה,
בְּשֵׁם הַהֲלָכָה,
בְּשֵׁם הַמּוּסָר,
בְּשֵׁם אַהֲבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

[…]
נוֹצְרָה אֶצְלֵנוּ אֲוִירָה
הַמְּאַפְשֶׁרֶת סַלְחָנוּת
לְמָה שֶׁנּוֹהֲגִים לְכַנּוֹת בְּהִתַּמְּמוּת
"עֲשָׂבִים שׁוֹטִים".

לְכָל חֶבְרָה
יֶשְׁנָם שׁוּלַיִם קִיצוֹנִיִּים;
אוּלַם הַיּוֹם,
עָלֵינוּ לִשְׁאוֹל:
מָה בָּאֲוִירָה הַצִּבּוּרִית
מְאַפְשֵׁר
לְקִיצוֹנִיּוּת וּלְקִיצוֹנִיִּים,
לָלֶכֶת בְּבִטְחָה
בְּתוֹכְכֵי הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית.

מָה הֵבִיא לְכָךְ
שֶׁהָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים,
מְאַיְּמִים עַל שְׁלוֹמָהּ
שֶׁל הָעֲרוּגָה כֻּלָּהּ.

[…]

(לנאום המלא באתר בית הנשיא לחצו כאן)

עסקנו בשנאה ובאלימות כלפי זרים ואחרים על רקע דתי. אולם שנאה ואלימות כלפי זרים קיימת בחברה הישראלית גם בהקשרים אחרים, כגון לאומנות ופחד. לכן עלינו לבדוק את עצמנו בנושא הזה.

נבקש מהתלמידים לזהות מוקדים של שנאה, גזענות, הסתה ואלימות – בבית הספר, בשכונה, ובחברה הישראלית – ונשאל כיצד, לדעתם, ניתן לפעול נגדן בסביבתם הקרובה. לאחר מכן יוכלו התלמידים לנסח אמנה כיתתית או בית ספרית המביעה התנגדות לאלימות ולכל סוג של הסתה או קריאה לפגיעה באחר.