"אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם" – על טבע האדם: טוב או רע?

מטרות השיעור הן להרהר בקביעה של חז"ל: 'אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם'
ולדון בשאלות למה האדם מוּעָד, מדוע האדם יכול להזיק כמו חיות שאינן מאולפות?
במה הוא מוּעָד ומה אנחנו (האדם) יכולים לעשות עם הקביעה הזו?

מערך השיעור מתבסס על הפרק הרביעי בספר שבילי תרבות לכיתה ח': אחריות האדם – מ-א' עד ת'.

פתיחה:

ספרו לתלמידים שבסיפור בריאת העולם, מיד לאחר אכילת פרי עץ הדעת, אדם וחוה הסתתרו.

שאלו אותם מבלי לחכות למענה: מדוע הם הסתתרו? הרי ברור להם שאלוהים שומע ורואה הכל… באופן מפתיע אלוהים שואל את האדם: אַיֶֽכָּה? היכן אתה? פרשנים רבים מפרשים את השאלה של אלוהים כשאלה על מצבו הנפשי של האדם: היכן אתם – אדם וחוה – וכיצד אתם עומדים מול המעשה שלכם, מול הפרת הדבר האחד שביקשתי מכם? אנחנו נשתמש בשאלה של אלוהים מסיפורי הבריאה כשאלה שאיתה אנחנו בוחנים את האדם, את עצמנו.

היכן נמצא האדם – בין היכולת לבנות ערים, למצוא תרופות למחלות קשות ולפתח טכנולוגיות מתקדמות לבין היכולת שלו להרוס, להחריב, להשמיד ולאבד? זו השאלה שתלווה את השיעור.

חלק א: סיפורי ראשית – האדם טוב או רע?

הציגו את הפסוקים הבאים מספר בראשית ושאלו את התלמידים מה דעתם:

• בראשית פרק א' פסוק כ"ז: "ויברא אלהים את־האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם"
• בראשית פרק א' פסוק ל"א: "וַיַּרְא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי"
• בראשית פרק ו', פסוק ה': "וַיַּרְא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"
• אפשר להזכיר את סיפור קין והבל שבו אלוהים שואל את הבל: "מה עשית? כל דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית פרק ד' פסוק י')

שאלו את התלמידים: באיזו מידה האדם מיסודו טוב או רע? תנו דוגמאות לכך מהעבר ומהווה.

חלק ב: "אדם מוּעָד לעולם" – למה?

חז"ל שככל הנראה התמודדו עם שאלת הטבע האנושי הציגו את הקביעה הבאה במשנה במסכת בבא קמא פרק ב' משנה ו' (הפניה למשנה בספר הלימוד):

הציגו את המשפט הראשון מהמשנה והסבירו את המשנה בתמציתיות.

"אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם,

בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד,

בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.

סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ

וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים,

מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם"

לפי המשנה, האדם מטבע ברייתו עלול לגרום לנזק. לכן, לא משנה באיזה מצב הוא נמצא כשהוא גורם לנזק, הוא אחראי על הנזק ועליו לשלם את העלות המלאה של הנזק (אח"כ חז"ל מסייגים את הקביעה).

"מוּעָד" – פירושו שכבר הזהירו בפניו שלא יעשה את המעשה. לפי המשנה האדם כל הזמן נמצא במצב "מוּעָד", הוא כל הזמן בחזקת מוזהר שעלול להזיק (בניגוד ל-"תם" שאינו רגיל להזיק)

חלקו את התלמידים לקבוצות בחדרים או באופן אחר ובקשו מהם לענות על השאלות הבאות (בהתאם לרמה הכיתתית אפשר להוסיף דוגמה אחת של המורה בצד השאלה):

• למה? מה הסיבה שהאדם "מועד לעולם", מוזהר תמיד על האפשרות שלו להזיק?  אפשרויות מענה: כנראה שלכל אדם יש פוטנציאל להזיק, האדם יכול להיות "טוב מאד" אבל יכול גם לפגוע, אולי כדי לשים לב לאפשרות שלו לפגוע – כמו אות אזהרה.
• במה? במה האדם יכול לפגוע? אפשרויות מענה: ברכוש, באדם, במילים, בכוחניות, בטבע, בבעלי חיים …

• מה אפשר לעשות עם הקביעה הזו? איך אפשר להישמר מגרימת נזק?

אסיף:

שתפו את התלמידים באמירתה של זלדה, משוררת עברית, באחד מהראיונות שלה בשנת 1977 וכך אמרה:

"האדם בורא עולם מתוהו ובוהו כל יום מחדש"

בקשו מהתלמידים לשתף באחד מהכלים השיתופיים בדוגמאות כיצד האדם יכול לברוא עולם מתוהו?

עמדו על ההבדל בין ההישמרות מפני הנזק לבין היכולת ליצור ולברוא.

אפשר לחזור לתחילת השיעור, כשאלוהים שואל אַיֶֽכָּה הוא למעשה שואל – מהי הבחירה של האדם. הבחירה היא בידי האדם, האם לבחור להיות ולעשות טוב או האם לבחור בהתנהגות שאינה בצלמו של האל, שאינה "טוב מאד".

מי שרוצה ניתן להרחיב במדרש יפה על בריאת האדם: בראשית רבה ח, ה