אם אני מקפיד זה לא אומר ש…

• הבנה שהחמרה אישית צריכה להישאר בגבולות האישיים של המחמיר.
• הפקת מסר חינוכי מסיפור חסידי.

פתיחה

התחילו עם הילדים בדיון על הקפדה – האם אתם מכירים אנשים שמקפידים יותר מכם על כל מיני דברים – דיוק בהגעה למקומות? צמחונות? למידה למבחנים? אהבה לבעלי חיים?
איזו תחושה האנשים האלה יוצרים אצלכם? מה זה אומר על מי שמקפיד פחות?
חשוב לבחור נושאים מתוך בית הספר ואפשר מתוך החיים האישיים של הילדים.

לאחר שדיברתם על הקפדה הבהירו מה היא החמרה.
לפי המילון, הפירוש של להחמיר הוא:

נהג בהקפדה, בחומרה ובקשיחות, הקפיד מאוד על קיום עקרונות, חוקים וכד', התייחס בלי סלחנות.

(מילון רב מילים)

האם אתם מכירים ילדים או אנשים שמחמירים ועושים תמיד מעבר למה שצריך? לדוגמה – אתם נדרשים לקבל ציון עובר במבחן ובכל זאת חשוב לכם לקבל את הציון המרבי, או לדוגמה – לומדים למבחן ומעמיקים בפרטים הקטנים של החומר על אף שידוע לכם שלא יהיו שאלות על חומר זה?

לימוד הסיפור

1. ספרו בכיתה את הסיפור הבא:

רבי זאב וולף מזְבַּריז היה מחמיר מאוד במצוות הפסח.
על שולחנו לא עלתה אלא "מצה שמורה", שנעשתה מקמח שנשמר שמירה יתרה שלא יחמיץ.
פעם אחת בימי הפסח ישבו לפניו החסידים ואכלו עמו.
אחד מהם הביא עמו מצה פשוטה, שאינה שמורה, ורצה לאוכלה.
כשראו זאת חבריו, גערו בו בלחישה, עד שנתבייש האיש.
הרגיש הרבי בכך,
עמד על רגליו ואמר: "חושבים אתם כי המוני בית ישראל שאינם אוכלים מצה שמורה, אוכלים חמץ
בפסח? חס וחלילה! גם מצות אלה כשרות, ואם כן – מדוע ביישתם לחינם איש זה?"
מיד ציווה הרבי להביא לפניו מצה פשוטה ואכל אותה לעיני חסידיו.

2. לפני התחלת הדיון על הסיפור חשוב להבהיר כמה מונחים:

• חמץ ומצה – להסביר שיש אנשים שמקפידים על כך שלא יהיה חמץ בפסח בביתם ולכן הם אוכלים רק מצה ולא דברי חמץ. להרחבה ראו כאן.
• מצה שמורה – להסביר שזו מצה שהקפידו לשמור את החומרים שממנה נעשתה וגם על תהליך העשייה. אנשים שומרי מצוות מקפידים לאכול מצה שמורה בליל הסדר. יש גם כאלה שמקפידים לאכול מצות אלו בכל החג. להרחבה ראו כאן.
• חסידים – להסביר שזו קבוצה של אנשים שהרב (בסיפור זה רבי זאב וולף מזְבַּריז) משמש עבורם המנהיג, והוא מכוון ומדריך אותם איך לחיות בדרך הנכונה ביותר.

להרחבה על הסיפור ראה ב'זושא – מגלים את הסיפור החסידי'

3. כשלב ביניים לפני הפיכת הסיפור לאקטואלי, נסו להבין עם התלמידים את הסיפור.

• מדוע לדעתכם גערו חבריו באיש? כיצד מנהג של מקום מסוים משפיע לעיתים גם על ההתנהגות שלנו?
• על מה ניתן לומר שהרבי מחמיר יותר? נמקו.

4. אנו מציעים לדבר עם הכיתה על הסיפור ולנסות להביא את השיח לדיון על המציאות העכשווית:

הסיפור החסידי

המציאות של ימינו

רבי זאב וולף מזְבַּריז אדם שמדריך אחרים ודוחף להקפדה על ערך
הקפדה על מצה שמורה הקפדה על ערך ועשיית מעשים לטובת זה
החסידים אנשים שנוהגים לפי הקפדה זו
אחד החסידים
(זה שרצה לאכול מצה רגילה) אדם שאינו מקפיד על אותו ערך
דברי החסידים לאותו אדם אנשים שמבקרים את חבריהם שאינם מקפידים על אותו ערך

לאחר שמצאתם את המקבילות לכל חלקי הסיפור בצורה שתהיה מובנת לכל הכיתה, בררו מה היה המסר של הרב לתלמידים שלו – גם באמירה וגם בעשייה.

בקשו מהתלמידים לבחור מקרה אישי שלהם, שבו מישהו לא החמיר כמותם או שהם לא החמירו כמו אחרים. האם זה הפריע להם? כיצד הרגישו? האם ניסו להתאים את עצמם או שהיו שלמים עם עצמם?