בין שקיפות לשחיתות

דיון בעקרון השקיפות לאור פרשיות שחיתות שהתלמידים נחשפים אליהן בתקשורת.

חלק א: פתיחה

בשנים האחרונות נחשפו כמה פרשיות שחיתות גדולות, שבהן לפי החשד היו מעורבים פוליטיקאים ואנשי ציבור. בין היתר, המשטרה טוענת שהחשודים שלשלו לכיסם כספי ציבור במרמה, פעלו בניגוד עניינים וקידמו פרויקטים שלא לטובת הציבור, או העבירו מימון לגופים ציבוריים בתמורה למינוי של מקורבים לתפקידים בארגונים אלה.

את השיעור נפתח בסרטון וידאו קצר המציג את ממדיה העצומים של הפרשה המכונה "פרשת ישראל ביתנו".

חלק ב: דיון

לאחר הצפייה בסרטון הקצר נשאל את התלמידים: כיצד לדעתכם ניתן למנוע מצבים של שחיתות בעתיד? איך נוכל להבטיח שאנשי ציבור יתנהלו בצורה תקינה ולא ינצלו את מעמדם לטובתם האישית, תוך בגידה בציבור שהם אמורים לייצג? כמו כן, מומלץ לתרגם את השאלות מעולם הפוליטיקה, שעשוי להיות מרוחק מעולמם של התלמידים, למרחבים קרובים יותר. כיצד ניתן למנוע מעילה בתקציבים שאוספת הכיתה לטובת פעילות כיתתית (ערב כיתה, הדפסת חולצות כיתתיות וכדומה)? האם יש דרך להבטיח שלא תהיה שחיתות בתקציבי בית הספר או תנועת הנוער?

חלק ג: שקיפות

אחת הדרכים המרכזיות למניעת שחיתות ציבורית היא באמצעות שקיפות. כאשר המנהיגים נדרשים לתת לציבור דין וחשבון מפורט עבור כל הוצאה ציבורית, ניתן להניח שיימנעו מלשלוח יד לכספי ציבור. רעיון זה, שהוא חיוני בכל משטר דמוקרטי, נמצא כבר במקורות היהדות. על פי המדרש, חלק מבני ישראל חשדו במשה, שהיה אחראי על הקמת המשכן – תהליך שבו היה מעורב כסף רב. לפי המדרש משה נהג בשקיפות, ונתן דין וחשבון מפורט על כל ההוצאות שנלוו לבניית המשכן כדי למנוע חשדות מעין אלו.

אמר משה: "יודע אני שישראל רוגנים (=מתלוננים) הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן."
התחיל לעשות חשבון עמהם… והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת…
עם שהוא עושה חשבון […] שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל […] ולא היו נראין (=משה לא זכר על מה הוציא את הסכום הזה).
התחיל עומד תמה ואומר: "עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם!"
והוא חוזר לבוא (=ניסה להזכר) על כל מלאכה ומלאכה…
באותה שעה נתפייסו ישראל…
מי גרם לו […] שישב ועשה חשבון?…
אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו (=מרכלים):
…"אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין (=כמות עצומה) מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר?"
כששמע כן אמר: "חייכם! משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון!"

(מדרש תנחומא, פרשת פקודי, סימן ז)

את המדרש הנ"ל ניתן לחלק ולקרוא בחברותות או במליאה הכיתתית. במהלך הקריאה נבקש מהתלמידים להשיב לשאלות הבאות:

• מדוע התלוננו בני ישראל על משה? במה הם חשדו?
• מה הייתה תגובתו של משה לחשדות שהועלו נגדו? האם היה יכול להגיב באופן אחר לדעתכם?
• מהו לדעתכם הלקח שניתן ללמוד מהמדרש שקראתם? כיצד לדעתכם עשוי המדרש לסייע במניעת שחיתויות במערכת הציבורית בישראל?

חלק ד: מדד הדמוקרטיה

לסיכום השיעור, נעמוד שוב על הקשר בין שחיתות ציבורית לשקיפות. השקיפות היא אחד הכלים המרכזיים למניעת תופעות של שחיתות ציבורית, משום שהיא מחייבת את נציגי הציבור לתת דין וחשבון על כל הוצאה של כספי ציבור, ומקשה עליהם ליהנות מהכספים הללו בעצמם או למעול בהם בדרכים נוספות.

את השיעור נוכל לסכם בדברים שאמר נשיא המדינה ראובן ריבלין בטקס שנערך לאחרונה, ובהם התייחס לחשיבות השקיפות ככלי למניעת שחיתויות במערכת הציבורית בישראל:

לא הופתעתי לראות שהמדד מצביע גם על ירידה באמון הציבורי במערכות השלטון והמדינה. אני חושש שהמערכת הרוויחה זאת ביושר. חוסר אמון בשירות הציבורי ובמערכת השלטון הוא מכת מוות לדמוקרטיה. מנהל תקין; שקיפות ועוד הפעם שקיפות; אתיקה של נבחרי ציבור ומשרתי ציבור, הם המפתחות לשיקום אמון הציבור במערכת. עולה מהמדד ש 75% מהציבור חושבים שנבחרי הציבור דואגים לאינטרסים שלהם לפני האינטרס הציבורי. אני לא חושב שזה נכון אבל העובדה שזוהי החוויה של הציבור היא חמורה ביותר, ומחייבת התייחסות.
(לקריאת המאמר המלא באתר NRG לחצו כאן)

לאחר שקראנו את דברי הנשיא ואת המדרש, יוכלו התלמידים לבחור בגוף ציבורי – מועצת התלמידים, בית הספר, המועצה המקומית וכדומה – ולבדוק את התנהלותו. אפשר לבדוק האם הגוף הציבורי שבו בחרנו מפרסם פרוטוקולים מסודרים, האם ניתן לראות פירוט של ההוצאות השונות המרכיבות את התקציב, וכדומה.