זהות אישית

הנושא של זהות בכלל, וזהות יהודית בפרט, הוא נושא מופשט, ולכן קשה ללמד אותו תלמידים בכיתה ז'. מטרת השיעור היא לעשות את המונח המופשט "זהות" לדבר קונקרטי יותר, ולהציג לתלמידים את הנושא באופן ברור וגם חווייתי.

1. פתיחה (15 דק'):

המורה תציג את עצמה לכיתה: "שלום, קוראים לי … אני מורה ל … ואני גרה ב.. אני אוהבת ל..".

(אפשר גם להציע בכיתה דרכים אחרות להציג את עצמך למישהו שאתה פוגש בפעם הראשונה, ואף להתנסות בהן, למשל: בסבב כל אחד אומר את שמו ומאכל אהוב עליו, או תחביב.)

2. פעילות אישית:

כל תלמיד/ה מקבל/ת כרטיסיה מבריסטול (רצוי בגודל חצי A4).

על הכרטיסיה יהיו כתובות בצד אחד כמה הגדרות (למשל: שם, תחביב, גובה וכד'; אפשר להיעזר בשאלות בעמ' 14 תחת הכותרת תעודת הזהות שלי). בצד השני של הכרטיסיה יהיה מקום לצייר או לכתוב משהו באופן פתוח יותר.

זאת תהיה מעין תעודת זהות, שעל כל תלמיד למלא ולהגיש, כדי לתרום להיכרות הראשונית של המורה עם התלמידים בכיתה.

3. "למה לא היית זושא?" והשאלות הנלוות (20 דק'):

הטקסט "למה לא היית זושא?" דן בייחודיות של כל פרט, שיש בו כוחות שהוא יכול לממש.

הטקסט מדגיש את חשיבות היותך "את/ה", בניגוד לחתירה להיות כמו כולם, או כמו מישהו אחר.

טקסט זה מתאים לשיעור פתיחה שבו כל תלמיד הוא פרט שלא התחבר עדיין לכיתה או לבית הספר.

4. סיכום השיעור באמצעות מעגלי הזהות (10 דק'):

בהמשך לפעילות שבה פתחנו את השיעור – בתעודות הזהות שהתלמידים כתבו לעצמם, נסכם עכשיו את השיעור בייצוג ויזואלי אחר של הזהות שלנו – במעגלים.

המורה תדגים כיצד היא יכולה לייצג את זהותה באמצעות תרשים המעגלים, ואז כל תלמיד יצייר תרשים משלו במחברת בהתייחס למעגלים שבספר (כל תלמיד יכול לבחור חלק מהמעגלים המוצעים, לא חייבים להתייחס לכולם).