כיצד מפצים על פגיעה בכבוד?

1. להכיר את הפתיח מפרק ח משנה א במסכת בבא קמא.
2. להכיר סעיף מתוך פקודת הנזיקין של מערכת המשפט הישראלית.
3. להבחין בשונה ובדומה בין החוק של העבר לחוק העכשווי.
4. לדון בגבולות הפיצוי כמוחלטים או משתנים.
5. לדון בצורך האישי של אדם בשמירת כבודו בסביבתו החברתית.

מיומנויות הוראה ולמידה

אינדוקציה: הסקה והשלכה מן המקרים הפרטיים אל הכלל.
דדוקציה: הסקה והשלכה מן הכלל אל הפרט.

רציונל

בתקופת לימודיהם בחטיבת הביניים הלומדים מתמודדים עם פגיעות אישיות-רגשיות, שיימינג ברשת, קריאות גנאי בהפסקות ושיח לא מכבד מסוגים רבים אחרים. בשיעור זה חשוב להתייחס לחוויה האישית ולמקרים היומיומיים השכיחים שהלומדים חווים גם כפוגעים וגם כנפגעים.

נעסוק ביחסי פוגע-נפגע. ננסה לפצח יחד את השאלות, מה הפוגע צריך לעשות בכדי לפצות את הנפגע, ומה מצופה מהנפגע לעשות על מנת להחזיר את החיים למסלולם. נתמקד באתגר לאמוד פיצוי ראוי על פגיעה בכבוד.

משך הפעילות

2 – 3 שיעורים

פתיחה

בקשו מכל לומד ולומדת לחשוב על אירוע אחד של פגיעה. האירוע יכול להיות אמיתי או בדוי, משהו ששמעו או קראו עליו, מקרה שקרה להם אישית או שקרה למישהו אחר. לאחר שבחרו אירוע מסוים יש לבקש מהם לכתוב בכמה שורות:

1. תיאור האירוע של הפגיעה, ומה היו ההשלכות של אותה פגיעה על התפקוד וההתנהלות היומיומית של הנפגע.
2. מה עשה הפוגע לאחר הפגיעה?
3. אילו רגשות ייתכן שעלו אצל הנפגע בעקבות האירוע?
4. דעה אישית: מה ראוי שהפוגע יעשה כדי שלא יישארו משקעים כלשהם (נפשיים או פיזיים), שילוו לאורך זמן את מי שנפגע? ייתכן שהפוגע פעל נכון, ואין צורך להוסיף או לגרוע ממעשיו.

הלומדים ישתפו את מי שיושב לידם במה שכתבו, וירכיבו יחד רשימה של פגיעות ושל הנזקים שנגרמו מכל פגיעה. הלומדים יחזרו למליאה, ומתוכם ישתפו 6-5 מקרים.

רשמו על הלוח את כל המקרים. מומלץ לכתוב בטורים לפי נושאים, ורק בסוף לחשוף את הקטגוריות. ייתכן שתוך כדי שמיעת המקרים יתווספו קטגוריות.
לדוגמה:

אמרו לתלמידים שתתרכזו בחמש קטגוריות.

גוף השיעור

• חלק ראשון: לימוד מסכת בבא קמא, פרק ח משנה א (תחילת המשנה), תוך כדי השוואה לחוק במדינת ישראל.
• חלק השני: לימוד סיפור מסיפורי חכימא.

חלק ראשון

המשנה עוסקת בפגיעה פיזית. הציגו את חמש הקטגוריות שעליהן חייבה המשנה את הפוגע לפצות את הנפגע:

משנה, פתיחת המשנה במסכת בבא קמא, פרק ח משנה א:

החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים:
בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובבושת…

פירושי מילים:
משום חמישה דברים: על הפוגע לפצות את הנפגע על חמישה היבטים שונים של הפגיעה הספציפית.
נזק: פגיעה מתמשכת המפריעה בתפקוד היומיומי של הנפגע. פגיעה ביכולת ובאיכות של פעולות פשוטות ובסיסיות לקיום, וההשלכה של פקיעה תפקודית זאת.
צער: גם הכאב והסבל הפיזי וגם עוגמת הנפש המתלווה לכאב, הבאה לידי ביטוי בדיכאון ובחוסר אונים.
ריפוי: השתתפות בהוצאות רפואיות – תרופות וטיפולים ארוכי טווח, אם יש צורך.
שֶׁבֶת: התקופה שבה הנפגע לא עבד ולא יכול להשתכר.
בושת: הבושה החברתית שנגרמה לנפגע בגלל הפגיעה.

בקשו מהלומדים להביא דוגמאות לכל קטגוריה. דרך הדוגמאות תובן כל קטגוריה.
שאלו: לפי דעתכם, כיצד אפשר לחשב את גובה הפיצוי בכל קטגוריה?
את התשובות סדרו בטבלה על הלוח:

לאחר לימוד המשנה, הציגו את פקודת נזיקין – קובץ החוקים בספר החוקים של מדינת ישראל העוסק בפגיעות גוף ורכוש. אחד הסעיפים בפקודה מגדיר מהו נזק. נזק כולל חמש קטגוריות.

הלומדים יתבקשו להסביר כל קטגוריה הנכללת בהגדרת הנזק – וגם פה לנסות לחשב את גובה הנזק:

פקודת נזיקין, 1968, סעיף 2:
"נזק" – אובדן חיים, אובדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או
חיסור מהם, וכל אובדן או חיסור כיוצאים באלה.

כפי שמילאו את הטבלה הקודמת, בקשו מהלומדים למלא טבלה המפרטת ומסבירה את הקטגוריות שבפקודת הנזיקין:

 

התלמידים ישוו בין המשנה לפקודת הנזיקין:

1. מהן הקטגוריות הזהות? מהם ההבדלים?
2. באיזה סוג נזקים המשנה עוסקת, ובאיזה החוק?

חלק שני

בעזרת לימוד שני המקורות, הלומדים נחשפו לקטגוריות הדורשות פיצוי. אחת הקטגוריות המשותפות היא הבושה, ובמילים אחרות: פגיעה בשם הטוב. שני המקורות הגדירו שיש לפצות על בושה, על פגיעה בכבוד האישי ועל פגיעה בשם הטוב החברתי. אבל המקורות שלמדנו לא הגדירו כיצד יש לחשב את גובה הפיצוי. אולי הסיפור הבא יעזור לתת כיוון לדרך שבה אפשר לאמוד פיצוי על פגיעה בכבוד. הסיפור גם יכול ללמד אותנו על נכונות הצד הנפגע להתפייס ולא להקשות בבקשות שאינן מהותיות לפגיעה.

סיפור חכימא

מומלץ להקרין את הסיפור ולחשוף בהדרגה חלק אחר חלק. לאחר קריאה של כל חלק מהסיפור יש לעצור ולשאול עליו שאלות הבנה וחשיבה. בסוף השיעור אפשר לחלק תדפיס של הסיפור בשלמותו. גרסת וורד | גרסת PDF

קטע 1:

סערה גדולה פרצה בקרב יהודי שַׁרְעַבּ שבתימן.
שני יהודים מעשירי האזור התקוטטו ביניהם, ובמהלך המריבה פגע האחד בחברו.
הלך הנפגע אצל הדיין מוֹרי רצון מנג'מי ותבע את עלבונו.

שַׁרְעַבּ: האזור הדרום מערבי בתימן, שבו התרכזה בעבר קהילה יהודית גדולה. שם המשפחה שַׁרְעַבִּי (לדוגמה: הזמר בועז שרעבי, הרב שלום שרעבי) מעיד על מוצא המשפחה מאזור זה.

רבי רצון בן עמרם מנג'מי: מגדולי המשוררים בתימן בדור האחרון, תלמיד חכם, דיין ופוסק (‏1882-‏1964). מגיל צעיר בלטו כישרונותיו, ואביו הקדיש אותו ללימוד תורה. היה זה מעשה חריג בתימן, שבה נהגו לשלב לימוד תורה ופרנסה. רבי רצון מנג'מי פעל לעליית יהודי תימן לישראל. עלה לארץ בשנת ‏1932 והתיישב בכפר מרמורק שליד רחובות.

מסופר על שני יהודים ששמם אינו מצוין אלא רק רכושם ("מעשירי העיר"). הפגיעה אינה מתוארת, ורק פרט אחד ידוע – שלפגיעה התלווה עלבון.
חשוב לשאול את הלומדים:

1. אילו הייתם צריכים לתאר את הנזק, איזה סוג של נזק הייתם מתארים?
2. מה לפי דעתכם יקרה בהמשך? האם הנפגע יצליח לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו?

קטע 2:

זימן מוֹרי מנג'מי את הפוגע לבית דינו, ואז סיפר התובע בכאב את השתלשלות הדברים ופירט עד כמה פגע בו חברו.
להפתעת הרב מנג'מי, הנתבע אישר את הדברים והסביר שֶׁשְׁגָגָה יָצְאָה מִלְפָנָיו.
הוא ביקש להתנצל בפני חברו על הפגיעה ואף הבטיח לתת סכום כסף לצדקה, כנהוג בתימן.

1. מדוע הופתע הרב מנג'מי?
2. לפי מה שאפשר ללמוד מהסיפור, מה היה המנהג בתימן? האם כדאי לאמצו גם בישראל?
3. לפי דעתכם, האם דבריו ומעשיו של הפוגע אמורים להשביע את רצונו של הנפגע, והוא ישוב לביתו שמח ומפויס? הסבירו.

במילים אחרות: במהירות, וללא כל בעיה הודה הפוגע במעשיו, התחרט והתנצל ואף התכוון לתרום כסף לצדקה, מעשה המכפר על מעשים פסולים.

קטע 3:

אך הנפגע לא הסתפק בהתנצלות בבית הדין: "אני דורש שתיתן כקנס מחצית מרכושך לצדקה. עוד אני דורש – שתתנצל לעיני כל הקהל בבית הכנסת בשבת."
לכך לא יכול היה הפוגע להסכים, והשניים המשיכו להתווכח.

1. מהם שני הדברים הנוספים שתבע הנפגע מהפוגע?
2. לפי דעתכם, מדוע לא הסכים לכך הפוגע?
3. שערו: מדוע הנפגע ביקש את שני הדברים האלה?

במילים אחרות: הנפגע ביקש מהפוגע גם לתת מחצית מרכושו לצדקה וגם להתנצל על המעשה בשבת מול כל הקהילה. אלו הן דרישות החורגות מן המקובל. בדרישות אלו הנפגע "מחזיר" לפוגע בפגיעה משלו, הן ברכוש והן בכבודו של הפוגע. ההתנצלות הפומבית מעמידה את הפוגע במצב מיותר ולא מקובל בהשוואה לנפגע, הנפגע רצה שהפוגע יחוש על בשרו מצב לא מחמיא מול קהל. וכך קיווה שכבודו יושב בחזרה.

קטע 4:

מוֹרי מנג'מי חשב קמעה, וביקש מן הפוגע לצאת מאולם הדיונים. אז פנה אל הנפגע ושאלו: "האם פעם עשית מעשה אסור שהוא בין אדם לאלוהים?" ניכר היה שהתובע נבוך. הוא שתק מעט ואז הודה שכמה שבועות קודם לכן, בשובו עמוס בסחורה ממסע ארוך, נכנסה השבת קודם שהספיק להיכנס לעיר. "אף שהדבר אסור, דהרתי עם סוסי אל העיר ואף פרקתי בעיצומה של השבת את כל הסחורה."
שאל אותו מוֹרי מנג'מי: "האם התוודית על חטאך בבית הכנסת בשבת לעיני כל הקהילה?"
ענה התובע: "חס וחלילה! מה לכל הקהל ולחטאי? את וידויי שמע רק האל השומע את כל התפילות."
המשיך מאיר מנג'מי והקשה: "האם נתת צדקה? מחצית מרכושך?"
גם לכך התכחש העשיר: "אין צורך בכך. נתתי מעט מעות לעניים, כפרה על חטאי."
על כך ענה מוֹרי רצון מנג'מי: "מה שהספיק בינך לבין האל, מספיק גם בינך לבין חברך. חברך מֵצר על מעשיו ומבקש את מחילתך. מחל לו!"

מושג:
עבירות שבין אדם לחברו: עבירות על חוקים מוסריים-חברתיים הקשורים ליחסים שבין בני אדם, כגון: גניבה, שקר או רמאות.
עבירות בין אדם למקום: אי קיום מצוות שבין אדם לאלוהיו, כגון: שמירת שבת, הנחת תפילין או קביעת מזוזה ("המקום" הוא אלוהים).

במילים אחרות: הדיין מורי רצון מנג'מי הבין שכל צד מתעקש ומתבצר בעמדתו וביקש להישאר ביחידות עם הנפגע. קרוב לוודאי שלדעתו הנפגע הגזים בדרישותיו, והרב ניסה לְהָנִיאוֹ מהן.

הדיין ביקש ממנו להיזכר בחטא שחטא כלפי שמיים, כלומר – בעבירה שעבר, שהיא מסוג העבירות שבין אדם למקום. הנפגע נזכר שפרק סחורה לאחר שנכנסה השבת, ובכך חילל שבת. הדיין שאל את הנפגע אם הוא התוודה על חטאו מול כל בָּאֵי בית הכנסת, ואם שילם מחצית מרכושו לצדקה.

הנפגע השיב בפסקנות ובפליאה – שלא עשה זאת.

לתשובה שלילית זו חיכה הדיין, ומיד פסק על פי הסקה ממקרה למקרה:
"מה שהספיק בינך לבין האל, מספיק גם בינך לבין חברך", שמשמעו: כפי שלא התנצלת בפומבי ולא תרמת מחצית מרכושך כדי לכפר על חטא שחטאת כלפי אלוהים, כך אין הפוגע אמור להתנצל בפניך ולתרום מחצית מרכושו לצדקה כדי לכפר על שפגע בך.

והדיין סיים באומרו: "חברך מֵצר על מעשיו ומבקש את מחילתך. מחל לו!"

שאלות לדיון:

1. לפי דעתכם, מה עשה הנפגע לאחר ששמע את דברי הדיין?
2. האם אתם מסכימים עם פסיקתו של הדיין? הסבירו את עמדתכם.

הסיפור מאפשר לנו להציץ לתוך מחוזותיו הסבוכים של "הכבוד". הסיפור מדגים, מה אדם שכבודו נפגע עלול לדרוש בכדי להשיב כביכול את כבודו האבוד. הסיפור מדגים גם את מידת הסלחנות הנדרשת מאדם שנפגע.

מומלץ להוסיף שלב התנסותי מרחיב, ואיתו לסיים את השיעור: אז איך מעריכים פגיעה בכבוד?

הסרטון הבא מציג על קצה המזלג הסבר על הערך "כבוד האדם" ומציג כמה מקרים הפוגעים בערך זה.

בעזרת הסרטון, בעזרת האירוע של הלומדים (שכתבו עליו בתחילת השיעור) ובעזרת הסיפור מסיפורי חכימא, בקשו מהלומדים לתכנן מודל שיעזור לשופטים (ואף למורים והורים) להכריע ולקבוע במקרים השכיחים של הריבים והפגיעה האישית של אדם בזולת: מהו הפיצוי המתאים להשבת כבודם של הנפגעים?

משימה זו כוללת את היכולת להסיק מן הפרט אל הכלל ומחזקת למידה באופן אינדוקטיבי: היכולת להסיק וליצור ממקרה אחד או מכמה מקרים.

הצעה למודל:
❖ שאלון ובו שאלות ותשובות מפורטות בסגנון שאלוני "בחן את עצמך".

לדוגמה: אילו גילית שלא הוזמנת למסיבת יום הולדת של אחד מחברי הכיתה, מה הייתה מידת פגיעתך? יש לבחור אחת מהתשובות האלה:

1. הייתי נעלב וכועס על ילד יום ההולדת ומפסיק לדבר איתו.
2. הייתי משאיר את הכעס בתוכי. לא הייתי אומר דבר אבל מראה שנעלבתי.
3. הייתי שואל את ילד יום ההולדת – למה לא הוזמנתי.
4. הייתי מבין. לפעמים רוצים לחגוג יום הולדת במתכונת מצומצמת.
5. זה לא היה משנה לי. גם אני הייתי נוהג כך אם הייתי רוצה.

כאן נוצר סולם של "כאב נפשי", ולפי גובה הסולם כך גובה הפיצוי. יש לחשוב על קריטריונים למדידת הכאב הנפשי.

❖ ניתוח של ציור בידי הנפגע – המבטא את רמת הסבל שלו.
ועוד הרבה אפשרויות יצירתיות שהתלמידים יעלו.

בקשו מהלומדים להציג את המודל שתכננו. שאלו אותם, אם בדעתם לאמץ את אחד המודלים, ואם כן – בקשו מהם לאמץ אחד ולהתנסות בו במהלך השבועות הקרובים. לאחר שבועיים-שלושה בקשו מהם לשתף את הכיתה בהתנסויותיהם. אל תתאכזבו אם הלומדים לא התנסו במודל. ייתכן וכבודם לא נפגע ולכן לא היה להם צורך בו.