מידות של ייחוס

• לבחון את צורת ההתייחסות שלנו לזהותנו.
• לבחון את צורת ההתייחסות שלנו לזהותו של האחר.
• לבחון אפשרויות שונות של התמודדות במצבים מאתגרים הקשורים לזהותנו.
• להכיר את הסיפור החסידי כחלק מאוצרות התרבות היהודית.

הקדמה למורה:

כאמור, הסיפור שעליו מתבסס המערך הוא סיפור חסידי. תנועת החסידות והסיפורים שסופרו בחצרות החסידים רחוקים מעולמם של תלמידי ישראל של ימינו, אך אנו סבורים שראוי לשלב אותם בלימודי תרבות יהודית-ישראלית.

למה ללמוד סיפור חסידי? הסיפור החסידי הוא אחד מאוצרות התרבות היהודית, ואנו סבורים כי על אף המרחק והשוני חשוב להכיר סיפורים אלה משום שהם רלוונטיים ומשמעותיים גם בחיינו כיום, בעיקר בשל עושרם הספרותי, הביטוי שהם נותנים לעולמו הפנימי והרגשי של האדם והחִיות המאפיינת אותם.

*להרחבה על תנועת החסידות, ראו את הנספח "מבוא לסיפור החסידי – דף מידע"- להורדה , גרסה מקוונת.

1. פתיחה

א. נציג לפני התלמידים מצב ונבקש את התייחסותם:

אתם עומדים להגיע לפגישה חשובה וגורלית עם אנשים שחשוב לכם להכיר. אתם יודעים שהקשר ביניכם לבין אותם אנשים יימשך זמן רב לאורך חייכם.
ב. נבקש מהתלמידים לכתוב שלושה דברים שחשוב להם לתאר לגבי עצמם במפגש כזה.

ג. נאסוף את התשובות ונכתוב את הדברים על הלוח, במילים שבהן ניסחו אותם תלמידים.

הצעה להעשרה [רשות]:

א. אפשר להקרין בכיתה מקטע מהסרט "שְׁרֵק 2", העוסק ברגע חשוב של פגישה והיכרות: פיונה ושרק נישאו, והם מגיעים לביקור אצל הוריה של פיונה – המלך והמלכה של ארץ "הרחק הרחק מכאן", שאינם מודעים לכך שבתם הנסיכה שינתה את המראה ואת הזהות שלה, וכי החתן אינו נסיך מהאגדות אלא אוג, מפלצת כפרית…

ב. המקטע מזַמן אפשרות לדון בדרך התנהגותם של אנשים כשהם מציגים את עצמם ברגעים חשובים להם, בדעות על הזר והאחר – מצב המתעורר לא-פעם במפגשים מהסוג הזה ומכוּנה "חרדת זרים".

ג. אפשר לבקש מהתלמידים להשיא עצות לדמויות השונות לגבי התנהגותן – לייעץ להן כיצד הן יכולות לקיים מפגש נעים יותר בסיטואציה המתוארת בסרט.

2. שלב שני

א. בטרם נקרא את הסיפור נקדים הסבר קצר: רבני החסידים נהגו לבוא בקשרי נישואין עם משפחות רבנים חסידיים אחרים. השמות שיופיעו בסיפור הם שמותיהם של רבנים חסידיים חשובים.

ב. נקרא את הסיפור "מידות של ייחוס" מתוך אתר 'זושא מגלים את הסיפור החסידי' עד המילים "אפרט גם אני את ייחוס אבותיי….". לצורך הקריאה, ראו את הנספח "מידות של ייחוס"/גרסה חלקית –  להורדה .

ג. נשאל:

• תוכלו לשער מהו הפירוט שהביא ר' צבי הירש בדבריו?
• כיצד תיאר, לדעתכם, את ייחוס אבותיו?

ד. נשאל:

בהסתמך על האופן שבו הצגתם את עצמכם בשלב הפתיחה – האם הייתם מציגים את עצמכם כך גם אילו הייתם במקומו של ר' צבי הירש? מדוע?

3. שלב שלישי

א. נמשיך בקריאת הסיפור עד סופו. לצורך הקריאה, ראו את הנספח "מידות של ייחוס"/גרסה מלאה – להורדה.

ב. נתעכב על תשובתו של ר' הירש בהשוואה להשערות של התלמידים בשלב השני: האם תשובתו של ר' הירש בסיפור דומה לְמה ששיערתם?

ג. נשאל:

• האם יש, לדעתכם, קשר בין האופן שבו הציג ר' ישראל מרוז'ין את ייחוסו לבין האופן שבו בחר ר' צבי הירש להציג את משפחתו?

ד. בסעיף זה קיימות שתי אפשרויות:

• אפשרות ראשונה – נבקש מהתלמידים להכין בלון קומיקס ובו מחשבותיו של ר' הירש ביחס לדברי הרבי מרוז'ין לפני שענה את תשובתו.
• אפשרות שנייה – נציג לפני התלמידים כמה מילים היכולות לתאר את מחשבותיו של ר' הירש לאחר הצגת הייחוס של הרבי מרוז'ין (אפשר לבחור יותר ממילה אחת):

בהלה גאווה תחרות
לגלוג ביטחון עצמי שלווה
כעס
ביקורת

ענווה

ה. נאסוף את התשובות של התלמידים.

ו. נשאל:

• מה רצה ר' הירש להשיג בתשובתו?

ז. נעמוד על כך שהרבי מרוז'ין בוודאי ציפה כי המחותן לעתיד יציג גם הוא שושלת ייחוס מפוארת, אך הרבי צבי הירש סיפר סיפור פשוט על ייחוס פשוט ועל אדם פשוט, חייט המתקן בגדים, שהיה לו מוסר השכל פשוט. הוא לא הציג דברי חוכמה או דברי תורה. בתגובה, הרבי מרוז'ין קבע כי די בדברים האלה כדי לקיים את האירוסין.

ח. נשאל:

• באיזה טון אמר הרבי מרוז'ין את דבריו?
• האם הוא כעס?
• האם היה מרוצה?

ט. נעמוד על כך שאפשר לפרש את דבריו של הרבי מרוז'ין בדרכים שונות: ייתכן כי הוא חש שר' הירש לועג לו, ורצה לסיים את השיחה; וייתכן כי הוא הבין שלפניו אדם צנוע וענוותן שאין לו צורך להתגאות אלא הוא גא באנשים הפשוטים שהם אבותיו, ודווקא התכונה הזאת מצאה-חן בעיניו.

4. שלב רביעי

א. נבקש מהתלמידים לשוב ולעיין בדברים שכתבו בשלב הפתיחה.

ב. נשאל:

• האם במפגש שבסיפור הועלו על-ידי הצדדים דברים החשובים לכם?

ג. לאחר קריאת הסיפור:

• האם תרצו לשנות או לחדד משהו בדברים שכתבתם?
• אם כן – מהו הדבר, ומדוע חשוב לכם לשנותו או לחדדו?
• אם לא – מדוע?

ד. נסייע לתלמידים לחלץ מתוך תשובתם לשאלה הקודמת מילת מפתח המתארת את השינוי שרצו לעשות בדבריהם, או את מילת המפתח המתארת את הדבר החשוב להם שהם בחרו לא לשנותו.

ה. עבודה בזוגות: נתבונן במילים הכתוּבות על הלוח ונבקש מכל זוג להציג יחד את הסיפור החסידי ברוח 3-2 מילים החשובות להם. ייתכן שהסיפור ישתנה בעקבות הבחירה של התלמידים ואף ייווצר סיפור חדש; ייתכן שמרכיבים מסוימים בסיפור יקבלו הדגשה; וייתכן שהסיפור לא ישתנה כלל.

ו. אם הזמן יאפשר זאת, נבקש מזוגות התלמידים לכתוב את הסיפור שיצרו.

ז. נבקש מכמה זוגות תלמידים לספר את הסיפור החדש שיצרו או להסביר מדוע בחרו להשאיר את הסיפור כפי שהוא.

5. דיון מסכם

נשאל את התלמידים:

• האם יש דמיון בין הסיפור החסידי שקראנו לבין האופן שבו אנחנו מציגים את עצמנו כיום?
• במה הוא דומה? ובמה הוא שונה?
• האם יש מרכיב בסיפור שרצוי, לדעתכם, לאמץ ולהפוך לחלק מההתנהגות שלנו? מהו המרכיב, ומדוע חשוב לאמצו?

ראינו כי גם בתקופות קדומות, וגם אצל אנשים שנחשבים מכובדים וזוכים להערכה ולכבוד, ישנם רגעים של אי ודאות. רגעים שבהם האדם עומד להציג את עצמו והוא אינו עושה זאת בחלל ריק: מולו נמצאים אנשים נוספים, והוא מודד את עצמו בהשוואה אליהם. במצב כזה הוא עלול לחוש חוסר ביטחון וחשש מול העוצמה שמפגינים אנשים שהוא אינו מכיר, וכל זה עלול לקרות דווקא ברגעים שבהם האדם רוצה להרגיש במיטבו. כך קרה לשרק ולפיונה. כך קרה גם לרב צבי הירש במפגש האירוסין, כשניצב מול המחותן המכובד, ר' ישראל מרוז'ין. אלא שר' הירש לא נבהל. הוא לא ניסה להתחרות במחותן-לעתיד. הוא לא בחר להתפאר אלא נשאר שלֵיו ובחר באמת הפשוטה. הוא בן למשפחת חייטים שהמסר שלה הוא מסר פשוט של היגיון בריא – יש לשמור על הבגדים החדשים שלא יתקלקלו. האם אין הדבר נכון גם לגבי האדם וגם לגבי זוג צעיר שעומד להתחתן? – הבה נשמור על הבגד המשפחתי החדש, שלא יתקלקל בתחרויות של ייחוס והתפארות.

הרבי מרוז'ין, מצידו, תופס מיד את הנקודה המרומזת בדברי ר' הירש: הוא ממהר לסיים את הדברים ולא מנסה לשוב ולתאר את אבותיו.

זהו סיפור ישן העוסק בדברים שהתרחשו בימים עבָרו והוא מתאר מציאות שהיא שונה מזו שלנו כיום. ואף על פי כן, ייתכן שנוכל ללמוד ממנו משהו לגבי חיינו ולגבי האופן שבו אנחנו מתמודדים כשעלינו להציג את עצמנו מול אנשים שנדמה לנו שהם מכובדים או חזקים מאיתנו. האם נבחר להתחרות בהם ולהתפאר במי שאנחנו? האם ניבהל מעוצמתם? האם נדע למצוא את הטוב במה שאנחנו באמת ולהציג את הדברים כפי שהם, כפי שאנחנו – בפשטות ובביטחון?