עבד כי ימלוך: שיעור חינוך ליום העצמאות

דיון בחובה המוסרית להתייחס בכבוד לזרים ולמיעוטים

פתיחה

לפני יום העצמאות ובמהלכו יש נטייה למנות את ההישגים של מדינת ישראל בתחומים רבים. לצד העיסוק החשוב בהצלחות הרבות, יום העצמאות הוא גם הזדמנות לחשבון נפש ולדיון בנקודות שבהן עדיין נדרש שיפור. בפתח השיעור נדון בשאלה: מהם האתגרים הגדולים ביותר של החברה הישראלית כיום?

את תשובות התלמידים נאסוף ונרשום על הלוח, ולאחר מכן נציג בפני התלמידים מעט ממשנתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כפי שבא לידי ביטוי בספרו "אלטנוילנד".

חלק א: מדינת היהודים – אלטנוילנד

במשך מאות שנים סבלו יהודים בכל העולם מרדיפות על רקע גזעני, דתי ולאומי. בשלהי המאה ה-19 הרגישו יהודים רבים, ובראשם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, שהדרך היחידה לפתור את בעיית האנטישמיות תהיה להקים מדינה חדשה שבה היהודים יהיו הרוב. הרצל האמין שמדינה שרוב אזרחיה יהודים תשיג שתי מטרות חשובות: הראשונה, מדינת ישראל תוכל להציע מקלט ותחושת ביטחון ליהודי העולם הנרדפים, שבכל המדינות האחרות הם מיעוט. בנוסף, הרצל חשב שמדינת היהודים תציג לעולם דוגמה לחברת מופת, חברה שבה אין פגיעה בקבוצות מיעוט. במסגרת שיחה המתנהלת בין שתי דמויות מפתח ב'אלטנוילנד' הסביר הרצל כיצד האנטישמיות תוביל בסופו של דבר להקמת מדינת היהודים, ובו-בזמן הוא גם הדגיש כי במדינת היהודים – בניגוד למדינות אירופה שמהן נאלצו היהודים לברוח בגלל הרדיפות שמהן סבלו – לא תהיה רדיפה של מיעוטים.

אולי תאבה לאמר לנו, מתי שבו היהודים לארץ ישראל?

הרדיפות היו בסדרי הצבור ובאורחות הכלכלה. החרם החרימום במסחר, הרעב הרעיבו את פועליהם, בוז בזו להם במקצועות האומניות החפשיות, ואין צריך לומר כי הנידום מן החיים המשוכללים. השנאה ליהודים נלחמה גם בכלי נשק ישנים גם בכלים חדשים. עלילת הדם התחדשה… שנא שנאו את היהודים כשהיו עניים, כשהיו עשירים, וגם כשהיו בינונים… והננו פה. נמלטנו.

[ובניגוד למה שהיה מקובל באירופה] אני וחברי לא נשים פדות (=לא נפלה) בין בני האדם. אין אנו שואלים לדת איש ולמולדתו. אך יהי נא איש בין אנשים (=כל מה שנדרש הוא להתנהג כמו בן אדם), וזה מספיק…

(בנימין זאב הרצל, תל אביב [תרגום: נחום סוקולוב], מתוך פרויקט בן יהודה; למעבר לתרגום נגיש ועדכני יותר לחצו כאן)

חלק ב: עבד כי ימלוך

"אחד העם", הוגה ציוני חשוב שחי במקביל להרצל, פעל גם כן למען הקמת יישוב יהודי בארץ ישראל. בסוף המאה ה-19 הגיע אחד העם לביקור בארץ ישראל ונחרד לראות כיצד יהודים נטפלים לערבים, פוגעים ברכושם, בכבודם, ואפילו בגופם:

עלינו להיות זהירים בהנהגתנו עם עם נוכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך אתו באהבה וכבוד, ואין צריך לאמר בצדק ובמשפט. ומה עושים אחינו בארץ ישראל? ההפך ממש! עבדים היו בארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חירות בלי גבול… השינוי הפתאומי הזה הוליד בליבם נטיה לגאווה, כאשר יקרה תמיד ל'עבד כי ימלוך', והנם מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואיש אין אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזויה והמסוכנת הזאת.

(אחד העם, אמת מארץ ישראל, מתוך פרויקט בן יהודה)

בשלב הזה, לאחר שקראנו את דברי הרצל ואחד העם, נוכל לדון בשאלות הבאות:

1. מדוע לדעתכם התאכזב אחד העם מביקורו בארץ ישראל? האם הציפיות שלו היו מציאותיות?
2. אחד העם מתאר את המעבר הפתאומי ממצב של חולשה למצב של עוצמה באמצעות הביטוי "עבד כי ימלוך". נסו לחשוב על דוגמאות נוספות לשינוי מהסוג הזה.
3. האם נתקלתם בעצמכם במצבים של פגיעה באוכלוסייה הערבית, המזכירים את מה שמתואר בדברי אחד העם?

חלק ג: תג מחיר

"תג מחיר" הוא שמה של תופעה חברתית אלימה, שבמסגרתה פוגעים יהודים באוכלוסייה הערבית וברכושה בתוך שטחי מדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. לעתים מדובר במקרים של השחתת רכוש, כגון ניקוב צמיגים, הצתת מסגדים, והשחתת שטחים חקלאיים, ובמקרים מסוימים אף בפגיעה פיזית באוכלוסייה הערבית.
לשם המחשה, נצפה בכתבה הבאה, שהתפרסמה בחדשות הערוץ הראשון:

לאחר הדיון בתופעת תג מחיר, נזמין את התלמידים לחשוב גם על דוגמאות נוספות של "עבד כי ימלוך", שנוטה לאפיין את היחס בין שכבות הגיל בבית הספר (תלמידים בוגרים מול תלמידים צעירים), בין מחזורי גיוס בצבא ("ותיקים" ו"צעירים"), ועוד.

דיון מסכם

לצד ההישגים המפוארים של מדינת ישראל בתחומים רבים, יום העצמאות הוא גם הזדמנות מצוינת לדון בנושאים שדורשים עדיין תיקון. לסיכום השיעור, אנו מציעים לדון בסכנה הטמונה באירועי "תג מחיר", המבטאים זלזול בשלטון החוק, בעקרון השוויון ובכבוד האדם, ובחובה המוסרית של עם ישראל ללמוד את לקחי האנטישמיות ולהימנע מגזענות ומרדיפה של בני מיעוטים.

את השיעור אפשר לסיים בדיון בפסוק המפורסם מויקרא יט:

וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

הסיפור המקראי מתאר כיצד יצא עם ישראל מעבדות לחירות, וכיצד הפך ממיעוט נרדף לחברת הרוב בממלכה עצמאית וריבונית. באופן דומה, גם במאה ה-20 הפך העם היהודי ממיעוט נרדף במדינות רבות בעולם, לחברת הרוב במדינת ישראל. בדומה לחובה המקראית ללמוד לקח מסבלות מצרים, גם הוגים ציונים בולטים כגון הרצל ואחד העם, הדגישו את החובה של עם ישראל להתייחס בכבוד לבני המיעוטים החיים בקרבו, בניגוד לאנטישמיות שממנה סבלו היהודים בארצות מוצאם.