"תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי"

1. דיון ביחסים הראויים שבין האדם והסביבה.
2. עיון בשני סיפורי הבריאה בבראשית א ובבראשית ב, והשוואה ביניהם.
3. הצגת המתח בין הצורך לנצל את משאבי הטבע לבין החובה לשמור על הסביבה באמצעות מקור מקהלת רבה.
4. קריאה לתלמידים לקחת אחריות על שימור הסביבה.

חלק א: פתיחה

בפתיחת השיעור נצפה בסרטון המתאר את יחסי האדם והסביבה בצורה סאטירית והומוריסטית, ולאחר מכן נקיים דיון כיתתי.

לאחר הצפייה בסרטון נדון במליאה בשאלות הבאות:

1. איזו ביקורת על האדם מעלה הסרטון?
2. איך לדעתכם ייראה העולם שלנו בעוד 100 שנים?
3. על מה הייתם מוכנים לוותר למען שימור הסביבה?

חלק ב: האדם בסיפור הבריאה

כעת נקרא שני מקורות המופיעים בסיפורי הבריאה בפרקים הראשונים של ספר בראשית. מקורות אלו מתאימים ללימוד כיתתי במליאה, או ללימוד בחברותא (קבוצות קטנות של שניים-שלושה תלמידים).

מטרת הלימוד היא להשוות בין שתי גישות שונות ביחס הראוי שבין האדם לבין הטבע, הנובעות מהאופן שבו מתואר האדם ביחס לבריאה בכללותה בכל אחד מהמקורות.

• על פי המקור הראשון, המופיע בבראשית א – שם נאמר שהאדם נברא "בצלם אלוהים", האדם הוא אדון לטבע, וזכותו לנצל את משאביו לצרכיו.
• לעומת זאת, על פי המקור השני – שבו מתואר כיצד האדם נוצר "עפר מן האדמה", האדם אינו אדון לבריאה אלא חלק ממנה, ומתפקידו לשמור על הסביבה.

להדפסת דף מקורות לחלוקה לתלמידים לחצו כאן.

בראשית א, כז – כח:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.

פירוש ר' שבתי דונלו לביטוי "צלם אלהים":

…כמו שהאלוהים עליון ומושל באדם ובכל העולם… כן האדם… כמו שהאלוהים יודע ומבין, כן אדם שנתן לו חכמה לידע… וכמו שהבורא עשה בניין העולם ומוסדות הארץ, ונטיית הרקיע ומקווה המים, כן האדם יכול לבנות, לייסד… ולזרוע ולצמוח, ולנטוע ולעשות…

פירוש רמב"ן לביטוי "וכבשוה":

נתן להם כוח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה.

בראשית ב, ז – טו:

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר… וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

פירוש הרב יונתן זקס לביטוי "לעבדה ולשמרה":

האדם הראשון מוצב גן עדן ל"עבדה ולשומרה". שני הפעלים הללו רבי משמעות. "לעבדה" – כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אבל גם משרתו. ואילו הפועל "שמר" משמש בהמשך התורה, בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים "לעבדה ולשמרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע "לה' הארץ ומלואה" אנחנו רק נאמניו – בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.

שאלות מנחות ללימוד:

1. בבראשית א נאמר שהאדם נברא "בצלם אלהים", בעוד שבבראשית ב נאמר שהאדם נוצר "עפר מן האדמה". מהו היחס בין האדם לבין הטבע והסביבה בכל אחד מהמקורות?
2. מהו הייעוד של האדם על פי כל אחד מהמקורות הללו? בססו תשובתכם באמצעות ציטוט מהפסוקים.
3. האם החברה הישראלית מתייחסת לסביבה בצורה המתאימה לתיאור האדם בבראשית א, או בצורה המתאימה לתיאור האדם בבראשית ב?

חלק ג: "אם קלקלת אין מי שיתקן"

לסיום השיעור, נלמד מדרש, המציג את המורכבות שביחסי האדם והסביבה. מצד אחד, המדרש מכיר בכך שהאדם הוא אדון לטבע, ושעומדת לו הזכות לעשות שימוש במשאבי טבע לצרכיו. אך באותו הזמן, מדרש זה גם מצביע על האחריות שמוטלת על האדם, להתייחס בכבוד לסביבתו (הערה: מדרש זה יכול להתפרש גם כקריאה להימנע מקלקול רוחני, ולא גשמי, של העולם. לקריאה נוספת לחצו כאן).

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,
ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן,
וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.
(מדרש רבה, קהלת ז, א)

לסיכום, נערוך דיון בשאלות הבאות:

1. על מי מוטלת האחריות לשמור על הסביבה ולמנוע את קלקולה וזיהומה?
2. האם אתם מכירים ארגונים או אנשים שפועלים לשמירה על איכות הסביבה?
3. באיזה אופן תוכלו לשמור על הסביבה בעצמכם?