ברכת לְבָנָה – קידוש לְבָנָה (=ירח)
טקס המתקיים בחצר בית הכנסת במוצאי השבת הראשונה בתחילת כל חודש, אחרי מולד הלבנה. במהלך הדורות קיבל הטקס משמעות סמלית של התחדשות העולם וגאולת ישראל.
ברכת לבנה או קידוש לבנה (=ירח)1 הוא טקס שנערך בחצר בית הכנסת אחת לחודש, במוצאי השבת הראשון בחודש, שחל לפחות שלושה ימים אחרי ראש חודש – זמן מולד הלבנה.2
הברכה הפותחת את הטקס נזכרת כבר בתלמוד הבבלי:
"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים (=שמים) וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם… וללבנה אמר, שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן (=לעם ישראל) שהן עתידין להתחדש כמותה… ברוך אתה ה' מחדש חודשים."3
במהלך הדורות הוסיפו לברכה זו קטעי מקרא ובהם פסוקי תהלים, וכן דברים שנתחברו ברוח תורת הסוד והקבלה, עד שנתקבל טקסט ארוך למדי. מנוסח הברכה המופיע בתלמוד ומקטעים שנוספו עליו במהלך הדורות נראה כי לטקס יש משמעות סמלית: צורת הירח, ההולכת ונמוגה מאמצע החודש ועד סופו, אך מתגלה מחדש בתחילת החודש הבא – מסמלת את גורלו של עם ישראל, שנראה כפוחת והולך, אך גדל ומתעצם כל פעם מחדש.4 וכך חידוש הלבנה הוא סימן להתחדשות העולם – ולגאולת ישראל.
נוסח הטקסט ואורכו משתנים לפי מנהגי העדות: יש המקצרים – כמנהג קהילות תימן ואיטליה, ויש המאריכים – כמנהג האשכנזים והספרדים. בימינו נוהגים לשיר אחרי הטקס קטע מתוך הפיוט "אל אדון על כל המעשים", העוסק בבריאת המאורות ובתיאורם:
"טובים מאורות שבראם אלוהינו, / יצרם בבינה, בדעת ובהשכל. / כוח וגבורה נתן בהם, / להיות מושלים בקרב תבל. / מלאים זיו ומפיקים נוגה, / נאה זיוום בכל העולם, / …/ קרא לשמש ויזרח אור, / ראה והתקין צורת הלבנה."
לטקס זה של קידוש הלבנה קשור הביטוי "אותיות של קידוש לבנה": אותיות גדולות מאוד, שבהן מדפיסים את נוסח ברכת הלבנה, כדי שהמתפללים יוכלו לקרוא אותו בלילה, בחצר בית הכנסת, גם לאורו הקלוש של הירח המתחדש.