אנוסים
תופעה המונית של יהודים בחצי האי האיברי, שנאלצו להתנצר אך עשו זאת רק למראית עין. התופעה החלה בספרד 100 שנה לפני הגירוש (1391) והתרחבה אחריו (גם בפורטוגל). האינקוויזיציה רדפה את האנוסים באכזריות, ורבים הוצאו להורג. הנותרים הצליחו לשמור על גחלת יהדותם בתנאים קשים ביותר.
האנוסים בספרד הפכו לתופעה המונית כ-100 שנה לפני הגירוש, אחרי פרעות קנ"א-1391. פרעות קנ"א פרצו בעיר סביליה, והשתתפו בהן אנשי כמורה, המון עירוני מוסת, מלחים ואצילים. הפרעות הביאו לחורבן יהדות קסטיליה: אלפים נהרגו, וקהילות שלמות נחרבו. אחרים ברחו, ואלו שלא הומתו ולא ברחו – המירו את דתם למראית עין והפכו לאנוסים.
צו הגירוש של יהודי ספרד הביא גל נוסף של אנוסים, שהאמינו כי יום יבוא והם יוכלו לשוב ליהדותם. עד אז השתדלו האנוסים לשמור על בידול חברתי מן הנוצרים, להינשא בינם לבין עצמם ולקיים מצוות בסתר. האינקוויזיציה, שביקשה לעקור כל שריד של יהדות מספרד, רדפה את האנוסים באכזריות, ורבים מהם – שנמצאו אשמים בשמירת יהדותם – הוצאו להורג בשריפה. "למעשה נטלו על עצמם אנוסי ספרד את שמירת גחלת היהדות בתנאים קשים ביותר" (חיים ביינארט, "האנוסים בספרד: אורח חייהם והגירתם", בתוך: גירוש ספרד, עמ' 409).