יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (1885 – 1967) היה מתרגם עברי שכתב מחזות וסיפורים, אך התפרסם בעיקר כחתנו של שלום עליכם וכמתרגם יצירותיו לעברית. את סיפוריו הראשונים פרסם בעיתון יהודי שהופיע בוורשה – "הצופה". בגיל 20 עבר לווילנה, שם שימש כעורך ספרותי של עיתון בשם "הזמן" ושם פגש את בתו של שלום עליכם, אסתר, והתחתן אתה.

בשנת תר"ע – 1910 פרסם קובץ ראשון של סיפוריו, והחל לתרגם את יצירתו של חתנו, שלום עליכם, מיידיש לעברית. כמה שנים לאחר מכן, ערב מלחמת העולם הראשונה, היגר לארצות הברית, שם חי 14 שנה ועסק בעריכה, וכן הוציא לאור סדרת סיפורים לילדים ונוער בשם "מקראות". את מרבית הסיפורים במקראות כתב בעצמו.

בשנת תרפ"ח – 1928 עלה עם משפחתו לארץ והתמנה לעורך הביטאון הספרותי מאזניים. כאן, בארץ, עיבד כמה מיצירותיו של שלום עליכם למחזות עבור תיאטרון הבימה, וסיים את תרגום כל יצירותיו של שלום עליכם. ברקוביץ כתב ספר זיכרונות –  "הראשונים כבני אדם: זיכרונות על שלום עליכם ובני דורו", ובסוף ימיו פרסם אוטוביוגרפיה בשם "פרקי ילדות".

י"ד ברקוביץ זכה בפרסים ספרותיים, ובהם פרס טשרניחובסקי, פרס ביאליק – ופרס ישראל  לספרות בשנת תשי"ח – 1958. ברקוביץ נפטר בגיל 82 (תשכ"ז – 1967) ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב.