מתקופת השופטים לתקופת המלוכה

לפי המתואר במקרא, עד המלכתו של שאול המלך הייתה נהוגה בישראל "מלכות אלהים": ה' מלך על עמו באמצעות מנהיגים שהוא בחר, דוגמת משה ויהושע, ולאחר מכן על ידי שופטים שאף אותם בחר אישית¹ ושלח להושיע את ישראל בעתות מצוקה ולחץ של אויבים ובעקבות זעקתם של ישראל לה'.
כל אחד מן השופטים סיים את תפקידו לאחר שהצליח לגבור על האויב, ולא הוריש אותו. בתקופות שבין שופט לשופט (ובין אויב אחד לאחר) הייתה לכל שבט הנהגה משלו, ובראשה עמדו הזקנים. כבר בתקופת השופטים הורגש הצורך במנהיג קבוע שיוריש את השלטון לבנו, כפי שעולה מסיפורו של השופט גדעון. אחרי ניצחונו על המדיינים פנה אליו העם בבקשה: "מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן" (שופטים ח 22), אך גדעון דחה את ההצעה, וגם מלכות בנו אבימלך בשכם נכשלה (ט).
השופט האחרון היה שמואל הנביא, והוא – בניגוד לשופטים שקדמו לו – העביר בזקנתו את תפקיד השופט לבניו. אך הבנים לא מילאו את תפקידם כהלכה ולא הלכו בדרכיו, " וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א, ח 3). הבנים עוררו את כעסם ואת התנגדותם של בני העם, והם פנו לשמואל בבקשה להמליך עליהם מלך "כְּכָל הַגּוֹיִם", ובכך נתנו ביטוי לשאיפתם לחקות את צורת המשטר בארצות שמסביבם. הם גם ציינו את התכלית המעשית של בקשתם: מלך שישמש להם מנהיג צבאי "וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ" (ח 20).²
בקשת העם למלך הייתה רעה בעיני שמואל. הוא הסתייג מרעיון המלוכה. גם ה' ראה בבקשת העם למלך בשר ודם התנערות משלטון שמים, ובכל זאת הורה לשמואל: "שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם" (ח 7 – 8). שאול היה הראשון שבחר בו ה' ושמשח שמואל הנביא למלך. אך המלוכה הועברה מבניו וממשפחתו לבחיר ה', דויד מלך ישראל. נראה כי תקופת השופטים סללה את הדרך להקמת המלוכה, שכן כבר בימי השופטים "נפרצו המסגרות השבטיות, ומנהיגות השופט חרגה מתחומו של שבט אחד וחלה על שבטים אחרים". שאול המלך היה החוליה המקשרת בין השופט המושיע מתקופת השופטים ובין השליט-המלך בתקופת המלוכה.³