עזרא הסופר

מבוא

עזרא בן שְׂרָיָה הכוהן, "סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" (עזרא ז 6), עלה מבבל בראש גל העלייה השני של שיבת ציון.¹ על עלייתו ופעולותיו של עזרא מסופר בספר עזרא (ז-י) ובספר נחמיה (ח).²
עזרא יצא לירושלים כשהוא מצויד במינוי רשמי מטעם מלך פרס, שהעניק לו סמכויות נרחבות. עזרא פעל בראש ובראשונה לחיזוק מעמד התורה – "לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט" (ז 10). למטרה זו ערך בירושלים טקסים פומביים, שכללו את קריאת התורה בציבור (נחמיה ח) וגירוש נשים נוכריות (עזרא ט-י). עזרא היה מנהיג אידיאולוגי, שפעל להקמת מסגרת מדינית-דתית המבוססת על תורת משה, וחז"ל אכן ראו בו מחוקק ומנהיג בדמותו של משה שני. במנהיגותו ובפעולותיו ביקש להחזיר את שבי ציון למעמד של קבלת תורה – "שהייתה פחות דרמטית, אבל לא פחות אינטנסיבית, מזו של משה".³

מעט יוצרים: גירוש הנשים הנוכריות - המהפכה המשפטית של עזרא

מאת:

• דניאל פרדימן

‏"…עזרא וההנהגה שפעלה בצדו ביקשו ליתן את התשובה ‏
לבעיית המשך קיומו של העם היהודי באמצעות הדת.‏
שמירה על הדת היהודית היא שתבטיח את המשך קיומו של העם, ‏
שאיבד את ריבונותו המדינית ואת שליטתו על ארץ מולדתו.‏
גירוש הנשים הנוכריות היה הצעד האכזרי הראשון שנדרש בתהליך זה.‏
הנשים, שהיו בנות דתות אחרות, עלולות היו להטות את בעליהן, ובוודאי את ילדיהן, ‏
מן הדת היהודית.‏
משלב זה ואילך נדרשו צעדים נוספים להבטחת המטרה הנכספת.‏
זוהי המהפכה המשפטית שהתרחשה מימי עזרא ואילך.‏
היא חייבה שינוי דרסטי בדיני המעמד האישי. מן ההכרח היה להשיב על שאלות ‏
דוגמת תוקפם של נישואי תערובת, מעמד הילדים מנישואים כאלה,‏
וכיצד אפשר לזהות או לאפיין את אלה המשתייכים למחנה היהודי.‏
זוהי שאלת הזהות היהודית, שאלה שבעידן המודרני תוארה בלשון "מיהו יהודי".‏
התשובות לשאלות אלה החלו להינתן מתקופתו של עזרא ואילך, ‏
והן גררו מהפכה שלמה בדיני המעמד האישי בדין העברי…‏
כלל מרכזי אחד שנקבע הוא שאין תוקף לנישואי תערובת, ‏
כלומר לנישואי יהודי ונוכרייה או יהודייה ונוכרי.‏
נישואין כאלה אינם רק אסורים בתכלית האיסור, אלא הם חסרי תוקף
וכאילו לא התקיימו…‏
כלל נוסף שנקבע הוא שבכל הנוגע ל"זהות היהודית" הולכים הילדים אחר האם.‏
אף זה שינוי דרסטי במחשבת הימים ההם…‏
ראוי להדגיש שהמהפכה המשפטית, שמקורה בעזרא, ‏
לא שינתה את המבנה הפטריארכלי של המשפחה והחברה.‏
אולם היא קבעה לו סייג רב חשיבות, ולפיו יהודי הוא מי שאמו יהודייה…‏

 

---

דניאל פרדימן, הרצחת וגם ירשת? משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, תשס"ב – 2000, עמ' 388 – 389.

עזרא הסופר

עזרא בן שריה נקרא "ְעֶזְרָא הַסֹּפֵר"(נחמיה ח 1 ועוד), "סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה" (עזרא ז 6), "סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְו‍ֹת ה' וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל" (ז 11). תיאורים אלו מעידים כי עזרא היה חכם ובקי בתורת משה – בכתיבתה, בפירושה ובלימודה,⁴ והיה מופקד על הוראת התורה וחוקיה לעם, "וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט" (ז 10).
נראה שהתואר סופר העיד גם על מינויו של עזרא כמנהיג רשמי מטעם ממלכת פרס: הוא קיבל מן המלך כתב מינוי, הנזכר בספר עזרא (ז 11 – 26), שהעניק לו מעמד של מנהיג רוחני וסמכות למנות שופטים ודיינים ולשפוט את העם על פי תורת משה.⁵

סמכויותיו של עזרא

מלך פרס העניק לעזרא כתב מינוי, "נִּשְׁתְּוָן" (ז 11), שכלל סמכויות נרחבות בשלושה תחומים:

1. ארגון העלייה של שבי ציון ליהודה: רשות לארגן את כל אלה שביקשו לעלות לירושלים ולבדוק את המצב ביהודה ובירושלים (ז 13 – 14).
2. ניהול כל ענייני המקדש: בהתאם להכרזת כורש, נבנה בית המקדש השני לא רק באישור מלך פרס אלא גם בסיוע כספי של ממלכת פרס. מלך פרס נתן בידי עזרא כלי כסף וזהב – תרומת המלך למקדש – וציווה על גזברי הממלכה להעניק לעזרא הקצבה מיוחדת למימון בנייתו מחדש של בית המקדש (ז 19 – 22). בידי עזרא הופקדה האחריות לעבודת הכוהנים בבית המקדש וכן האישור לפטור את העובדים בבית המקדש מתשלום מסים (ז 24).
3. סמכויות שיפוט: כתב המינוי שקיבל עזרא ממלך פרס כלל את הסמכות למנות שופטים ודיינים ולהקים מערכת שיפוט לפי חוקי התורה, שקיבלה מעמד של "דתא דמלכא (=חוק המלך)" (ז 26). סמכות זו הקיפה לא רק את השבים ליהודה – אלא את כל היהודים שבנציבות עבר הנהר,⁶ והעניקה לעזרא את הסמכות להטיל עונשים כבדים על היהודים שהפרו את חוקי התורה שהיו, כאמור, חוק המלכות.

אך נראה שעזרא בחר לא לממש את סמכויותיו, והעדיף להשתמש באמצעי שכנוע – ולא באכיפה – כפי שעולה מתיאור פעולותיו ומנהיגותו, בעיקר בפרשת גירושן של הנשים הנוכריות.

מנהיגותו של עזרא

עזרא עלה לירושלים בראש קבוצת עולים "מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים" (ז 7). העולים יצאו מבבל "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" – הוא חודש ניסן, שבו יצאו בני ישראל ממצרים ובו נכנסו לארץ בימי יהושע. לירושלים הגיעו העולים, ובראשם עזרא, "בְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" (פס' 9) – חודש אב, שבו נחרב בית המקדש הראשון. נראה שתאריכים אלו מציינים מבחינתו של עזרא את תחילתה של תקופה חדשה – מן החורבן והגלות ליציאת בבל ולבניין המקדש ויהודה. עם הגיעם לירושלים הקריבו עזרא והעולים 12 פרים לה' – "על כל ישראל",⁷ כביטוי סמלי לתפיסתו של עזרא כי העולים שבאו מבבל – צאצאי יהודה ובנימין – הם מייצגיו של עם ישראל על 12 שבטיו. יש הרואים בעליית עזרא אב טיפוס "לכל ההגירות הפוליטיות והדתיות של עמים אחרים", שהתבססו על קהילות בעלות אופי מוגדר מבחינה דתית ושימשו יסוד לבניית מדינה.⁸ שאיפתו של עזרא לכונן ביהודה חיי תורה ומצוות מסבירים את התנגדותו הנחרצת לנישואי תערובת: בניגוד להשקפה שהאמינה כי בני עמים אחרים יצטרפו לעבודת ה' – דבק עזרא בגישה הבדלנית וביקש לשרש את התופעה של עירוב "זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת" (ח 2).⁹ עזרא יכול להפעיל את הסמכות החוקית שהעניק לו מלך פרס ולגרש בכוח את הנשים הנוכריות, אך הוא העדיף לפעול בדרכי שכנוע:¹⁰ הוא אסף לירושלים את כל בני הגולה, ובמעמד "כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן" קרא להם להיבדל "מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת", והעם נעתר בקול גדול: "כֵּן כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת" (י 7 – 12).
שאיפתו של עזרא לבסס את מדינת יהודה הנבנית על התורה וחוקיה באה לידי ביטוי פומבי ומרגש במעמד אחר שכינס עזרא בירושלים: קריאת התורה בנוכחות כל העם, "הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים" בראש השנה (נחמיה ח 1 – 8), ואחריה – לימוד התורה בחוג מצומצם יותר של ראשי הכוהנים והלוויים. בעקבות לימוד זה חידש עזרא את מצוות חג הסוכות ואת שמיני עצרת, שני חגים שבני ישראל לא עשו "מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן… עַד הַיּוֹם הַהוּא". במהלך חג הסוכות קרא עזרא בתורה בכל אחד מימי החג (כולל ימי חול המועד), "וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (ח 17 – 18). שיא פעולות חודש תשרי היה מעמד כריתת האמנה (נחמיה י) וחידוש הברית המסורתית בין העם לה'.¹¹ באמנה זו התחייבו נחמיה, הכוהנים, הלוויים, וראשי העם לקיים את מצוות ה' בתחום הדתי והחברתי,¹² לתחזק את בית המקדש ולכלכל את הלוויים והכוהנים ששירתו בו.

עזרא - ומעמד התורה

פועלו של עזרא לחיזוק התורה הביא לשינויים במעמד התורה ולימודה: לימוד התורה הפך לנחלת הכלל, ודין התורה הוכר כחוק המדינה: "עזרא פתח תקופה חדשה בתולדות האומה. מכאן ואילך – כל הרוצה לעסוק בתורה יבוא ויעסוק וייטול כתר התורה לעצמו."¹³ שיאו של התהליך – במעמד פומבי של קריאת התורה בציבור שיזם עזרא בירושלים בנוכחות אנשים ונשים "וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ" בראש השנה. המעמד נפתח בטקס מיוחד: עזרא עמד על "מגדל עץ", לצדו שישה גברים, ובני העם עמדו על רגליהם במשך כל הקריאה בתורה. עזרא בירך – והעם ענה "אמן", נשא ידיו לשמים והשתחווה. מאחר שבני העם באותה תקופה דיברו ארמית ולא ידעו עברית – לוותה הקריאה בדברי פירוש ותרגום "מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא". מעוצמת ההתרגשות היו כל העם בוכים "כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה" (נחמיה ח 2 – 9).¹⁴ בימי עזרא הייתה ירושלים מרכז התורה ליהודי הארץ והתפוצות, ולימוד התורה והוראתה היו התחליף לנביאים ולנבואה, שהייתה בשלבי דעיכה.¹⁵ עזרא לא הסתפק בהקמת מסגרת מדינית לשבי ציון, אלא ביקש למלא אותה בתוכן ובמשמעות של תורת משה וחוקיה, ולהשריש את סמכות התורה בחיי העם ובתודעתו.¹⁶

עזרא במדרשי חז"ל

חז"ל הדגישו את החשיבות העצומה בפועלו הדתי של עזרא הסופר, וראו בו דמות של מחוקק ומנהיג – מעין "משה שני": "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה". מדרשי חז"ל מדגישים את הדמיון שבין שני המנהיגים – לדוגמה: על משה נאמר "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות יט 3), ועל עזרא נאמר: "עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל" (עזרא ז 6).¹⁷ חז"ל הכירו בחשיבות מפעלו של עזרא – חידוש חיי התורה במדינת יהודה הנבנית: "שבתחילה כשנשתכחה תורה מישראל, עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה".¹⁸ תקנות עזרא הן חלק ממסורת חז"ל, וכך גם חידושים אחרים המיוחסים לו, ובהם שינוי הכתב העברי העתיק לכתב הארמי, האשורי, שהיה נהוג בבבל: "ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו (=על ידי עזרא) – נשתנה על ידו הכתב, שנאמר (עזרא ד 7): "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית"¹⁹ לפי חז"ל עזרא הוא שכתב את ספרי עזרא ונחמיה ודברי הימים.²⁰

תקנות עזרא במסורת חז"ל

בתלמוד הבבלי²¹ נזכרות עשר תקנות המיוחסות לעזרא הסופר, וקשורות לפכים קטנים בחיי היום-יום – כמו לדברים עקרוניים באורח החיים. יש בהן תקנות הנוגעות להלכות קריאת התורה בציבור: לפי מסורת חז"ל, עזרא הוא שקבע את החובה לקרוא בתורה לא רק בתפילת הבוקר (שחרית) של שבת – אלא גם בתפילת מנחה, וכן בתפילת הבוקר בימי שני וחמישי.

תקנה אחרת של עזרא עוסקת בהלכות שיפוט: עזרא קבע ימי שיפוט קבועים – שני וחמישי – שבהם התאסף העם ממילא כדי לשמוע את הקריאה בתורה בציבור.

תקנה שלישית נוגעת לחיי היום-יום – ולנשים: התקנה לכבס בימי חמישי, כדי להבטיח שיהיו בגדים נקיים לשבת, בתקופה שבה הכביסה הייתה עבודת כפיים לא פשוטה. תקנות נוספות המיוחסות לעזרא ונוגעות לנשים כללו את חובת האישה להשכים קום ולאפות, כדי שיהיה לחם לחלק לעניים בבוקר; לחגור סינר – בגד עליון המכסה את החלק הקדמי של הגוף – מטעמי צניעות, ועוד. תקנותיו של עזרא עסקו גם בהסדרת הרוכלות בעיירות.

העשרה - קישורים

הטקסט המלא והמנוקד של ספרי עזרא ונחמיה – באתר מקראנט

מאמר של יהודה קיל, "למשמעותה של האמנה בימי עזרא" – באתר דעת

מאמר של עתליה ברנר, "נשים זרות במקרא" – על היחס לנישואים עם נשים ממוצא זר במקרא – באתר מקראנט

על עזרא בתלמוד ובמדרשים – באנציקלופדיה יהודית – אתר דעת