תוספתא

חיבור מתקופת התנאים שמכיל הלכות וסיפורים שלא נכנסו למשנה. התוספתא מהווה את אחד החיבורים המשמעותיים ביותר בספרות היהודית.

< 1 דקות

מבוא

המילה תוספתא באה מן הארמית ופירושה בעברית – התוספת. התוספתא הוא שֵם כולל לאוסף העיקרי והמסודר של משניות חיצוניות1 – מימרות וסיפורים שרבי יהודה הנשיא לא הכניס לשישה סדרי הַמִֹשְנָה שערך, והן נותרו "בחוץ" – מחוץ למשנה. התוספתא נקראת כך משום שהיא כוללת תוספות, ביאורים והרחבות למשנה. כמו במשנה, גם בתוספתא יש שישה חלקים, שישה סדרים, המחולקים למסכתות: שמות ששת הסדרים והמסכתות זהים ברובם לאלה של המשנה, אך מאחר שהתוספתא מוסיפה על המשנה ומרחיבה אותה – היקף החומר בתוספתא לרוב גדול מזה שבמשנה. התוספתא, כמו המשנה, מציגה דיונים, דעות ומחלוקות בענייני הלכה, לצד דברי אגדה – סיפורים ומעשי חכמים.

מבנה התוספתא ותכניה

ששת סדרי התוספתא מקבילים לשישה סדרי משנה, ואלו הם: זרעים מועד, נשים, נזיקין, קודשים, טהרות. בהתאם לסידור המשנה, כל אחד מסדרי התוספתא מחולק למסכתות – למעט ארבע מסכתות שבמשנה שאינן כלולות בתוספתא.2 כל מסכת בתוספתא – כמו במשנה – מחולקת לפרקים, אבל שלא כמו במשנה – היחידה הקטנה ביותר בתוספתא נקראת הֲלָכָה, כדי להבדיל בינה ובין המשנה. בתוספתא, כמו במשנה, יש אוסף של דעות בענייני הלכה, שהוא בבחינת תוספת על החומר המצוי במשנה באותו נושא. יש בתוספתא גם דברי אגדה – סיפורים על מעשי חכמים הממחישים את התקופה ואת השקפותיהם של חז"ל ואף מדגימים ענייני הלכה למיניהם (בהיקף גדול יותר מהמשנה).3 התוספתא כוללת דעות והלכות של התנאים האחרונים בני דורו של רבי יהודה הנשיא, בעוד המשנה מביאה רק מעט מדעותיהם. נראה שיש בכך עדות נוספת לקביעה, שסיום עריכתה של התוספתא אכן מאוחרת למשנה.
התוספתא – כמו יצירות אחרות של חז"ל – נכתבה בעברית, השונה מאוד מן העברית המקראית ונקראת בפינו "לשון חכמים" או "לשון חז"ל".

התוספתא והמשנה

באופן כללי, המשניות החיצוניות שבתוספתא מוסיפות על הנאמר במשנה, ולעיתים קרובות גם מרחיבות ומבארות את הנושא הנדון במשנה. השוואה בין המשניות שבמשנה ובין המשניות החיצוניות שבתוספתא מעלה שישה סוגים של משניות חיצוניות בתוספתא:4

  1. משניות חיצוניות הזהות לחלוטין מבחינת התוכן והסגנון לחומר המצוי במשנה.
  2. משניות חיצוניות הזהות בתוכנן למשנה אך שונות במקצת מבחינת הלשון והסגנון.5
  3. משניות חיצוניות התלויות בדברי המשנה – אך מוסיפות עליהם חומר חדש.6
  4. משניות חיצוניות הכוללות חומר חדש הקשור להלכות הנזכרות במשנה.7
  5. משניות חיצוניות העוסקות בנושאים שאינם נדונים כלל במשנה,8 או שנזכרים במשנה בדרך אגב.
  6. משניות חיצוניות שמביאות תוכן שניכר ששימש בסיס להלכות שמופיעות במשנה. כלומר, ההלכות בתוספתא קדומות למובא במשנה.9

עריכת התוספתא

יש מסורת מקובלת מי ערך את המשנה, וכן מתי והיכן נערכה. אך השאלה מי ערך את התוספתא, היכן ומתי נערכה – "גדולה וקשה… במשך כאלף שנה ניתנו… תשובות שונות, שרובן אין בהן ממש."10 קביעה זו קשורה לדעותיהם של פרשנים בימי הביניים, שטענו כי רבי חייא,11 תלמידו של רבי יהודה הנשיא, הוא שערך את התוספתא, והיו שסברו כי בתהליך העריכה נעזר רבי חייא בחברו ובן דורו, ר' הושעיה.12

חוקרים בני זמננו חולקים על השערה זו וקובעים כי "התוספתא איננה קובץ הברייתות (=המשניות החיצוניות) של רבי חייא ורבי הושעיה ואין הם עורכיה".13 אותם חוקרים טוענים כי אין אפשרות לקבוע מי היה עורך התוספתא. ואשר לתאריך עריכתה – יש כמה סברות: יש הגורסים שהתוספתא נתגבשה רק במאה ה- 6 לספירה, בסוף תקופת התלמוד.14 אחרים מקדימים את זמן עריכתה של התוספתא למאה ה – 3 לספירה, לפרק הזמן שלאחר סיום עריכת המשנה.15

התוספתא בתלמודים

התוספתא היא הקובץ המסודר והגדול של משניות חיצוניות. גם בתלמודים (הבבלי והירושלמי) מצויות משניות חיצוניות – משני סוגים:

  1. יש שבתלמודים מופיעות משניות חיצוניות המופיעות גם בתוספתא, במסורות קצת שונות שלהן. אף על פי שהתלמוד הירושלמי, כמו התוספתא, נכתב בארץ ישראל – "מסתבר שהתוספתא כמות שהיא לפנינו לא הייתה ידועה כלל לתלמוד הירושלמי – אף לא לתלמוד הבבלי".16
  2. יש שהתלמודים כוללים משניות חיצוניות שאינן קיימות בתוספתא, ומקורן אינו ידוע.

הדיונים בתלמוד הבבלי מתבססים על המשנה וגם על משניות חיצוניות שמקורן אינו ידוע. מילות פתיחה קבועות מציינות את מקורו של הקטע המצוטט בתלמוד. כך, לדוגמה, מציינת המילה "תָנָא" (=ֹשָנָה, למד) ציטוט של מקור תנאי שלרוב אינו משנה.17

פירושים לתוספתא

לתוספתא שני פירושים מסורתיים עיקריים, ושניהם נכתבו בעת החדשה: פירוש "חסדי דוד" שנכתב בידי דוד פרדו (1700 – 1792), ופירוש "חזון יחזקאל" שנתחבר בידי יחזקאל אברמסקינזיקין
(1886 – 1976). פירושים אלה אינם קלים להבנה, בין השאר משום שנכתבו בעברית מעורבת בארמית.

פירוש מדעי, מקיף ועדכני לחלק מהתוספתא היא המהדורה המדעית18 שערך וביאר פרופ' שאול ליברמן (1898 – 1983), והוסיף לכל כרך בתוספתא כרך פרשנות ("תוספתא כפשוטה"). ליברמן זכה להוציא את סדרים זרעים, מועד, נשים ותחילת .

קישורים - העשרה

שישה סדרי תוספתא, כולל פירוט הסדרים והמסכתות, במאגר ספרות הקודש של אתר ספריא

מאמר מאת עדיאל שרמר "למסורת נוסח התוספתא: עיון ראשוני בעקבות שאול ליברמן"

מאמר מאת הרב אודי פרומן "התלמוד כהווייתו" חלק שני, פרק ב', סקירה והסבר על כל המקורות התנאיים שעמדו לפני האמוראים. באתר דעת