אגדה – והגדה
מהי הגדה – ומה הקשר וההבדל בין אגדה להגדה?
המילה הגדה באה מן הפועל להגיד, ולכן משמעותה המקורית היא "אמירה". כבר בתקופת חז"ל הייתה למילה הגדה משמעות של סיפור או דבר חכמה שאומרים כדי לפרש את דברי התורה או את דברי הנביאים והכתובים.
מכיוון שבתקופת חז"ל הייתה השפעת הארמית רבה על העברית, התחילו להשתמש בצורה הארמית של המילה הזאת – אגדה – באל"ף. מכאן שתחילה לא היה הבדל במשמעות בין אגדה להגדה – אלא רק שינוי הצורה. ואולם ברבות הימים גברה הצורה אגדה באל"ף ודחקה את הגדה בה"א. הגדה בה"א נשארה בעברית בעיקר בצירוף הגדה של פסח.
בתקופה מאוחרת הרבה יותר (בסביבות המאה ה-18) התחילו להשתמש במילה אגדה במשמעות "סיפור דמיוני", "דבר לא מציאותי", כתרגום למילה הלועזית "לָגֶנְדָה" (Legend), לדוגמה – "כיפה אדומה" באגדות האחים גרים או "הברווזון המכוער" באגדות הנס כריסטיאן אנדרסן.1 ומכאן גם התרגום לאמרתו המפורסמת של בנימין זאב הרצל: "אם תרצו, אין זו אגדה".
המושג אגדה מתכוון לקטעים בספרות חז"ל שאינם עוסקים בהלכה. חלקם קשורים למקרא – ואלה מדרשי אגדה – וחלקם אינם נסמכים על המקרא. האגדה כוללת, בין השאר, מעשיות ומשלים, והיא מאופיינת גם בדמיון וגוזמה, שנועדו למשוך את קהל השומעים. דוגמה אחת מרבות לשימוש ביסודות של דמיון וגוזמה בספרות האגדה: חכמי ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד נהגו לספר בשבחה של תוצרת הארץ החקלאית, והם עשו זאת גם על דרך הגוזמה וההומור: "אמר רבי שמעון בן חלפתא: קלח של כרוב היה בתוך ביתי, והייתי עולה ויורד בו – כעולה ויורד בסולם"2