"אדון עולם"

הפיוט "אדון עולם" פותח את תפילת הבוקר, תפילת שחרית, והוא מצוי בסידור התפילה מן המאה ה-15. הפיוט נכתב כנראה בספרד במאה 12 – 13, אך מחברו אינו ידוע.¹ הפיוט עוסק בעיקרי האמונה היהודית ומתאר את מלכותו הנצחית של האל – "והיה והוא הֹווֶה והוא יהיה – בְּתִפְאָרָה" ואת יחידותו "והוא אחד ואין שני".
בפיוט יש ביטוי לתפיסה של הלילה כזמן מועד לפורענות, שבו ניטלת נשמתו של האדם, ובחסדי האל היא שבה אליו בבוקר: "בידו אפקיד רוחי,/ בעת אִישַׁן וְאָעִירָה, / ועם רוחי גווייתי, / ה' לי ולא אירא." שורות אלו חותמות את הפיוט, ומהן אפשר ללמוד שהפיוט נועד במקורו להיאמר בלילה, לפני השינה.² אך ברבות השנים היה הפיוט לחלק מתפילת הבוקר – ומתפילת ליל שבת. בנוסח עדות המזרח נוספו לפיוט בתי שיר, שככל הנראה לא היו במקור, לדוגמה: "והוא רופא והוא מרפא, / והוא צינה והוא עזרה, / במקדשו תגל נפשי / משיחנו ישלח מהרה."
"אדון עולם" זכה ללחנים רבים, ואחד החדשים והידועים שבהם הוא הלחן שכתב הזמר והמלחין עוזי חיטמן לפסטיבל הזמר החסידי בשנת תשל"ו – 1976. בזכות לחן זה היה הפיוט לחלק מן התרבות הישראלית המתחדשת.

הנה נוסח הפיוט:
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ,/ בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא.
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כֹּל, / אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא.
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, / לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא.
וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, / וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה.
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, / לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה.
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית,/ וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.
וְהוּא אֵלִי וְחַי גֹאֲלִי, / וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה.
וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי, / מְנַת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא.
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, / בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה.
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, / ה' לִי וְלֹא אִירָא.

ביאורי מילים:
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כֹּל: מזמן שהעולם נברא ברצונו.
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל: אחרי שמציאותו של העולם תיגמר.
נוֹרא: כינו לאלוהים.
לְהַמְשִׁיל לוֹ: להידמות לו.
לְהַחְבִּירָה: מלשון חבר, להיות לו חבר.
חַי: כינוי לה' הקיים לנצח.
וְצוּר חֶבְלִי: המחסה שאליו אני נמלט בזמן כאב.
מְנַת כּוֹסִי: מה שנופל בחלקי.
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי: אני מפקיד בידו את גופי.