אורים ותומים

האוּרִים והתוּמִים הנזכרים בתנ"ך¹ היו אמצעי לשאול בה' ולקבל הדרכה אלוהית: באמצעות האורים והתומים היה הכוהן הגדול מַפְנֶה שאלות לה' ומקבל מענה. האורים והתומים היו חלק מבגדי הכוהן הגדול – חלק מן החושן שעל האפוד:² "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה'" (שמות כח 30).

לפי המשנה, שימש החושן מלכים ושופטים בבית הדין הגדול – "ולמי שהציבור צריך בו".³ וכך סמיכתו של יהושע כמנהיג וכיורש של משה כללה גם את השְׁאִילָה באורים ובתומים: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'" (במדבר כז 21). וגם שני המלכים – שאול ודויד – שאלו את ה' באורים ובתומים, בעיקר בעתות מלחמה: כך שאול המלך, בשתי מלחמותיו בפלשתים, שאל באורים ובתומים – אך לא נענה.⁴

האורים והתומים שימשו גם לאיתור אדם מסוים מתוך קבוצה: במהלך המלחמה הראשונה בפלשתים השתמש שאול באורים ובתומים כדי לגלות, מי מבין לוחמיו חָטָא, עבר על נדרו ואכל במהלך המלחמה. וכך גילה שהיה זה יהונתן בנו, שטעם מעט דבש (שמואל א, יד 41 – 42).⁵

דויד המלך שאל באורים ובתומים לפני מלחמתו בפלשתים (כג 2 – 3) ובעמלקים (ל 7 – 8) – ובשני המקרים הוא נענה, קיבל אישור אלוהי להילחם וגם הבטחה לניצחון. האזכור המקראי האחרון של האורים והתומים מופיע בספר עזרא ונחמיה וקשור לחידוש העבודה בבית המקדש השני: כאן הם נזכרים כאמצעי לזיהוים של כוהנים ששבו לירושלים מגלות בבל אך ייחוסם היה מוטל בספק ונותר תלוי ועומד – "עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב 63, נחמיה ז 65).⁶
לצירוף "אורים ותומים" יש במסורת חז"ל כמה פירושים: "אורים – שמאירין את דבריהם; תומים – שמשלימין [עד תום] את דבריהם."⁷ על פי פירוש אחר, המילה "אורים" נגזרת מן התואר "אָרוּר" – רשע, ותומים מן המילה "תמים", שלם וזכאי בדין. לפי פירוש זה, הצירוף "אורים ותומים" מבוסס על ניגודיות ומעיד על שתי התשובות האפשריות – חיובית או שלילית.⁸
בתנ"ך אין הסבר על צורתם של האורים והתומים או על אופן השימוש בהם ועל פענוח התשובה. מקצת ההסברים החסרים נמצאים בספרות חז"ל – לדוגמה: "אין שואלין בקול רם, ולא מהרהר בלבו" – אלא כפי שעשתה חנה בתפילתה, כאשר השפתיים נעות – אך הקול אינו נשמע.

חז"ל גם קבעו שיש לשאול כל שאלה בנפרד, ואם שאל הכוהן הגדול שתי שאלות – קיבל תשובה על אחת בלבד. את פענוח התשובה מסביר רבי יוחנן, תוך התייחסות לשמות השבטים שהיו חרותים על אבני החושן: התשובה הייתה צירוף של אותן אותיות שהיו בולטות, "והכוהן היה מצרפן מעצמו ברוח הקודש". ולפי דעה אחרת: "זזו האותיות ממקומן והיו מצטרפות."⁹
לפי המקרא, תשובת האורים והתומים היא הכרעה אלוהית שאין לערער עליה: "מִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'" (במדבר כז 21), ומכאן קביעת חז"ל כי תשובת האורים והתומים – בניגוד לדברי הנביא – אינה ניתנת לשינוי: "גזירת אורים ותומים אינה חוזרת."¹⁰ ואף בלשון ימינו משמש הביטוי "אורים ותומים" כינוי למקור מוסמך שאין עליו עוררין.
אורים ותומים – עם כיתוב בעברית ובלטינית – הוא גם סמלה של אוניברסיטת ייל שבארצות הברית.¹¹