איש ההלכה – גלוי ונסתר

מבוא

"איש ההלכה" היא מסה עיונית רחבת היקף שכתב הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ואשר נדפסה לראשונה בשנת תש"ד – 1944 באנגלית.¹ מסה זו מוגדרת כתפנית בהגות היהודית, מאחר שהיא העמידה את המושג הלכה במרכז המחשבה היהודית והגדירה את האתגר האינטלקטואלי שמציבה ההלכה לאדם הדתי המודרני.²

איש ההלכה של הרב סולוביצ'יק הוא "שליט אדיר במלכות הרוח והשכל", חכם ההלכה ש"קיבל את התורה מסיני לא בתור מקבל פשוט אלא בתור יוצר עולמות" הפּוֹעֵל מכוח הסמכות שקיבל מן האל.³ מן המסה עולה דמותו של הלמדן ההלכתי האירופאי בן לשושלת רבני בריסק⁴ ותלמיד שיטת בריסק, למדן החותר אל האמת ומבקש "להבין ולהשכיל".⁵ המסה "איש ההלכה" יצאה לאור בעברית 35 שנה לאחר פרסומה המקורי בספר הנקרא בשם זה ובו שתי מסות נוספות.⁶

מעט יוצרים: איש ההלכה– גלוי ונסתר

מאת:

• יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק

‏"איש ההלכה,שהסתכל בקרני השמש הראשונות ‏
והרהר ביפי העולם ובאפסותו של האדם
מתוך רגש אכסטטי של שמחה מהולה בתוגה –‏
הוא איש העולם הזה, ‏
איש המציאות הבלתי-אמצעית,‏
המתייחד עם קונו לא מעבר לאופקים רחוקים,‏
עטופי סוד ורז,‏
קסומי קדושה וטרנסנדנטיות,‏
אלא בתוך תוכה של תבל ומלואה.‏

‏……………………‏

האידיאל של איש ההלכה ‏
איננו גאולת עולם על ידי עולם למעלה ממנו,‏
אלא על ידי עצמו,‏
על ידי הסתגלות המציאות המוחשית
להוויה האידיאלית של ההלכה.‏
אם אדם מישראל חי על פי ההלכה…‏
אז גאולה תהיה לו.‏
עולם שפל יכול להתרומם למדרגת עולם האצילות.‏
אם אדם מישראל מכיר, למשל, את דיני השבת
והלכות קדושת היום וכל דקדוקיהם…‏
הרי הוא רואה בשקיעת החמה בערבי שבתות
לא רק תופעה טבעית, קוסמית –‏
אלא חזיון נערץ, נקדש ונישא…‏
קדושת עולם התלויה בביאת השמש…."‏

---

יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, איש ההלכה – גלוי ונסתר, ההסתדרות הציונית העולמית, המחלקה לחינוך ולתרבות ‏תורניים בגולה, תשמ"ט – 1989, עמ' 40 – 41. ‏

"איש ההלכה" - רקע

המסה "איש ההלכה" התפרסמה לראשונה באנגלית בשלהי מלחמת העולם השנייה (תש"ד – 1944), כאשר יהדות העולם ידעה על שואת יהודי אירופה ועל ממדיה המשוערים. יש סבורים כי בכתיבת מסה זו ביקש הרב סולוביצ'יק "להציב יד לישיבות שנחרבו" ולהציג ליהודי האמריקני המודרני את דמותו של ראש הישיבה הלמדן, תלמיד שיטת בריסק,⁷ ואת דרכם התורנית, ההלכתית וההגותית – של מייסדיה: סבו, ר' חיים, מייסד השיטה, ואביו.

רעיון זה בא לידי ביטוי במדרש המצוטט בראש המסה: "באותה שעה באתה (=בא) דיוקנו של אביו ונראתה (=ונראה) לו בחלון",⁸ ובדברי הסיום: "שלא נתכוונתי אלא לכבוד ההלכה ואישיה."⁹ במסה זו – שני חלקים: א. השקפת עולמו וחייו של איש ההלכה. ב. הכוח היוצר של איש ההלכה. החלק הראשון של המסה מציג שני טיפוסים מנוגדים: איש הדעת, איש המדע – ואיש הדת, ומגדיר באמצעותם את הטיפוס השלישי – איש ההלכה, שהוא "מקצתו איש הדת, ומקצתו – איש הדעת, וכולו מובדל ומופלה משניהם."¹⁰

החלק השני של המסה עוסק באיש ההלכה כיוצר וכמחדש בלימוד תורה – חידוש שאינו נוגע רק לתחום העיוני, אלא מתרחב ומתפשט "לתחום המעשי" – לעולם הראלי.¹¹ במהלך המסה מציג הרב סולוביצ'יק לכל אחד משלושת הטיפוסים מודלים מן ההיסטוריה היהודית והכללית¹² ומביא אסמכתאות ודוגמאות מן המקורות היהודיים לדורותיהם, מעולם המדע¹³ וכן מן הפילוסופיה לתקופותיה – היוונית, הערבית והמודרנית.¹⁴

מטרת המסה – "לחדור לתוך כבשונה של תודעת ההלכה ולעמוד על מהותו של טיפוס 'מוזר ומשונה' – חכם ההלכה הלמדן."¹⁵ מסה זו, כמו כתביו האחרים של הרב סולוביצ'יק, עשירה במושגים מדעיים ובהערות שוליים ארוכות ומלומדות לצד הפניות למקורות רבים מתחומי היהדות, המדע והפילוסופיה.

איש הדעת - ואיש הדת

"שתי דמויות המכחישות זו את זו משתקפות באיש ההלכה"¹⁶ – קביעה זו פותחת את המסה, המציגה בהמשך את איש הדעת ואת איש הדת (ובעקבותיהם – את איש ההלכה). איש הדעת הוא "איש המדע וההכרה – הטיפוס הקוגניטיבי", המסתכל ובוחן את היקום והעולם כדי להכיר אותו, "על מנת להשכיל ולהבין", מתוך שאיפה "לגלות את סוד העולם". איש הדעת עוסק בחיפוש, בבירור ובליבון ומחפש את החוקיות, על מנת לפזר את אי הבהירות ואת "ענן הסודיות" המערפל את התופעות.

לאיש הדעת אין עניין בהוויה שהיא מחוץ למציאות המוחשית הניתנת לבדיקה מדעית;¹⁷ ואילו איש הדת מסתכל ובוחן את היקום והעולם במטרה למצוא את "המסתורין שבהוויה" ואת סוד הבריאה. איש הדת, כמו איש הדעת, מבקש את החוקיות, את הקביעות ואת סדר הדברים, אבל גילויים רק מגביר ומעמיק "את השאלה ואת הפרובלמה" של איש הדת: "מכל גילוי תופעה – חידות חדשות בוקעות ועולות." מבחינתו של איש הדת – "כשאתה מגלה טֶפַח – הנך מכסה טְפָחַיִים", וכל העולם המסודר על חוקיותו הוא מבחינתו "כמגילת סתרים שאי אפשר לעמוד על תוכה". לאיש הדת, החוקיות עצמה היא למעשה "חידת החידות".¹⁸ לתפיסתו של הרב סולוביצ'יק, שני הטיפוסים מייצגים את שתי הפנים של המציאות: מצד אחד – המציאות הגלויה והמאירה, המגלה לנו "טפח או טפחיים" מחוקיותה ומסדריה, וממנה "מתפרנסת כל התרבות האנושית"; מצד שני – המציאות העלומה והנסתרת, המתכנסת לעתים לתוך "מהותה המסתורית, כולה אומרת סודות ורזים, כולה – פלא ונס".¹⁹

איש ההלכה

איש ההלכה של הרב סולוביצ'יק הוא "מקצתו איש הדת, ומקצתו – איש הדעת, וכולו מובדל ומופלה משניהם." ²⁰הוא שונה מאיש הדת בהיותו "טיפוס עיוני" – אך הוא גם שונה מאוד מאיש הדעת. איש ההלכה ניגש לבחון את המציאות כשבידו חוקי התורה – "חוקים קבועים וכללים מוצקים" המכוונים אותו מראש ליחס אפריורי למציאות ולעולם. כך לדוגמה, "כשאיש ההלכה נושא את עיניו אל האופק… ורואה דמדומי חמה בשקיעה… או זהרורי שמש בזריחתה, הרי הוא יודע כי… עלות השחר והנץ החמה מחייבים אותו במצוות הנוהגות ביום."²¹ וכמו כן, "כשהוא יוצא בליל ירח בהיר… הוא יודע כי לבנה זו קובעת חודשים, זמנים ומועדים לישראל", שהרי "חול וקודש תלויים בתופעה טבעית קוסמית – ביאת השמש".²²

איש ההלכה אינו שואף לגאול את העולם על ידי עולם אחר, נעלה ממנו, אלא לסגל את המציאות המוחשית "להוויה האידאלית של ההלכה". איש הדת שואף להתעלות ולהעלות את המציאות כלפי מעלה "לשמי תכלת", אל "ההוויה הרוממה", ואילו איש ההלכה מבקש להוריד את הקדושה "אל קרקע המציאות".²³ איש ההלכה הוא איש של אמת הלכתית, שעליה לא יוותר וממנה לא יסטה, מאחר שמשאת נפשו – להגשים את ההלכה האידאלית "בתוך תוכם של החיים הראליים". הוא אינו זקוק להסכמה או למחמאות של הזולת, ויראת שמים שאינה מבוססת על ידיעת התורה אינה חשובה בעיניו: "המאמר הישן נושן של סוקרטס, כי המוסריות היא הכרה, מקביל לעמדתו". איש ההלכה המקנא לאמת הצרופה, ולפיכך לא יקל ואף לא יחמיר ללא צורך: "האמת תובעת את עלבונה מן המחמיר ומן המֵקל."²⁴ איש ההלכה נטוע בקרקע המציאות, "והוא מסתכל ורואה, מקשיב ושומע, ומוחה בפומבי נגד גזל עניים ושוועת יתום". גם כאשר איש ההלכה נכנס לבית הכנסת או לבית המדרש, הוא אינו מתנתק מחיי העולם הזה: "תפילתו מלאה וגדושה בקשות המתייחסות לצורכי הגוף: רפואה, ברכת השנה, חירות פוליטית, חיים טובים ושלום."

עבודת ה' של איש ההלכה – נוסף על לימוד תורה – היא הגשמת עקרונות ההלכה בעולם הראלי: "אידאלי הצדק הם עמודי האש להשקפת עולם זו", שכן "משאת נפשו של איש ההלכה היא תיקון עולם במלכות החסד והצדק".²⁵

איש ההלכה כיוצר

לפי תפיסתו של הרב סולוביצ'יק, איש ההלכה הוא אדם יוצר, ששליחותו בעולם – להיות שותף לאל במעשה הבריאה על ידי חידושים הלכתיים: "חלום היצירה היא האידאה המרכזית בתודעתה של ההלכה", והקו הבולט באישיותו של איש ההלכה הוא העצמאות והיצירתיות שלו, כ"שליט אדיר במלכות הרוח והשכל" – ואפילו האל, כביכול, "ממלא את הכרעת האדם והוראתו."²⁶ קביעה זו עומדת לכאורה בסתירה להנחה, שהאל הוא המחוקק העליון של התורה. אך הסתירה היא רק לכאורה: חכמי ההלכה יוצרים מכוח הסמכות שהעניק להם בורא העולם לעצב את ההלכה "על פי שִׂכְלָם ודעתם". איש ההלכה אינו יוצר החוק, אך בפעילותו ההלכתית הוא חושף את המצוי בעקרונות החוק על ידי מימושו במציאות החיים.²⁷

יסוד היצירה בהלכה בא לידי ביטוי לא רק בפעילות ההלכתית – אלא גם ברעיונות יסוד ביהדות, כגון רעיון החזרה בתשובה.²⁸ מבחינתו של איש הדת – החזרה בתשובה היא תהליך של כפרה שנועד למנוע עונש, ובמהלכו הוא שוקע ביגון ובצער על העבר – שהיה ואין לשנותו אלא על ידי נסים ורחמי שמים. ואילו איש ההלכה "אינו מתמכר לבכי ולתוגה" על מה שהיה – הוא עסוק "ביצירה עצמית ובבריאת 'אנוכי' חדש". לפי ההלכה, האדם חוזר בתשובה מתוך העבר, "כשפניו מכוונת כלפי העתיד המסביר לו פנים שוחקות". העתיד הוא השולט בעבר – ולא להיפך. "העבר משולב בעתיד, ושניהם משתקפים בהווה."²⁹ יש מי שמסתופף בהווה וחי "בצל קרעי זמן שסוע" – ויש מי שחי "בְּצֵל הזמן השלם והנהדר" – מן העבר הרחוק ועד לאידאל אחרית הימים. זוהי חוויית הזמן של איש ההלכה, והיא גם מטרת ההלכה: "הראליזציה של ההלכה הנצחית בתוך העולם הזמני והחולף".³⁰

העשרה - קישורים

מאמר של פרופ' דב שוורץ, הקדמה לספר – הגותו הפילוסופית של הרב סולוביצ'יק: "איש ההלכה – בין דת להלכה" – באתר אוניברסיטת בר אילן

מאמר של אלי שריאל, "תורת חיים של איש ההלכה" – באתר ישיבת ההסדר הר עציון