אלישע הנביא

ניבא בימיהם של יהורם, יהוא יהואחז ויהואש, מלכי ישראל. נבחר לתלמידו וממשיכו של אליהו הנביא.

< 1 דקות

אלישע בן שפט, הנביא מֵאָבֵל מְחוֹלָה שבגלעד, היה תלמידו וממשיכו של אליהו הנביא: "אליהו ואלישע הם במובן מסוים צמד מורה-תלמיד" כמו משה רבנו ויהושע בן נון.1 אלישע ניבא בממלכת ישראל במאה ה- 9 לפני הספירה, בימיהם של ארבעה ממלכי ישראל – יהורם, יהוא, יהואחז ויהואש.2 אלישע לא היה שייך לחברות בני הנביאים: הוא היה איכר, עובד אדמה, שהופיע לראשונה במקרא כשהוא חורש ב- 12 צמדי בקר.

על פי המסופר בספר מלכים א, ציווה ה' על אליהו למשוח את אלישע לממשיכו, ואליהו, שמצא את אלישע בשדה, ביצע את המשיחה בפעולה סמלית של השלכת אדרתו על אלישע. אלישע מיהר להיפרד מהוריו, ומכאן ועד עלייתו של אליהו לשמים היה למשרתו (מלכים א, יט 16 – 21) – "יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" (מלכים ב, ג 11). ואולם במהלך כל תקופת חניכתו כמשרתו של אליהו אין המקרא מזכיר את אלישע או מספר עליו, ורק בתיאור עלייתו של אליהו הנביא לשמים חוזר הכתוב לספר על אלישע, המביע את משאלתו: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (מלכים ב, ב 9).3

המקרא מתאר את תגובתו הנסערת של אלישע למראה אליהו העולה בסערה לשמים: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו,"4 צעק אלישע וקרע את בגדו. אז הרים את אדרת אליהו שנפלה – ומיד נחה עליו רוח אלוהים, ובני הנביאים שהיו עדים לכך קיבלו את מרותו (מלכים ב, ב 12 – 15). אלישע, כמו אליהו אביו הרוחני, עשה מעשי נסים יוצאי דופן ששמעם יצא בכל הארץ (פרקים ד-ה): נס השמן, שהבטיח מִחְיָה לאלמנת אחד מבני הנביאים; החייאת בן השונמית המת; האכלת 100 איש לשובע במזון מועט; ריפוי צרעת נעמן – והעברתה לגיחזי נערו, שהמרה את פיו.6

נראה כי אלישע, שהיה במקורו איכר, "הבין היטב את בעיות פשוטי העם" ובהם "כאב ומחסור ושאר דברים המציקים לאנשים".7 אלישע היה מעורב במהלכים הפוליטיים בממלכת ישראל ושכנותיה: כאשר יצאו יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה להילחם במואב, הבטיח להם אלישע ניצחון. לאחר מכן ניבא אלישע על המלכתו של חזאל, אויבה המר של ממלכת ישראל, למלך על ארם (מלכים ב, ח 12 – 15).
לפי המסורת הייתה תקופת נבואתו של אלישע הארוכה ביותר, וארכה כ- 65 שנה.8 אלישע מת בימי מלכותו של יהואש, וגם בקבורתו גרם לנס: המגע עם עצמות אלישע החזיר לחיים איש מת, שגופתו הושלכה לקבר אלישע (מלכים ב, יג 20 – 21).